|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מישהו צריך לשמור על המשפחה
17.8.94
דותן והילה שלום!
מקווה שאצלכם הכל בסדר ואתם ממשיכים להנות.
אצלי המצב קצת פחות טוב. הייתי בקורס מט"קים ועפתי אחרי יומיים (בוחן כניסה).
די נשבזתי, אך במהרה השלמתי עם העובדה וחזרתי לגדוד שכעת נמצא בפעילות בשטחים.
בינתיים די טוב שם, יציאות מצוינות ותנאים בסך הכל טובים.
בבית הכל כרגיל. אתמול חגגנו לאבא יום הולדת (44) והיה די נחמד.
בשבת שעברה היה יום הולדת לאמא שלך ושמעתי שהיה טעים ונעים, אך אני לא הייתי, כי מישהו צריך להישאר לשמור על המשפחה.
היום הייתי עם חן ותומר בבריכה ולימדתי את חן לשחות קצת בלי מצופים. קשה להגיד שהוא הצליח. את רוב המים בבריכה הוא שתה.
טוב, הילה, אני די ממהר להכין עוד מספר דברים, כי אני צריך לחזור מחר.
להתראות בינתיים.
דביר
top
"..כשאמצא רגע פנוי - אני חייב את המוזה לכתוב לך..."
מכתבים של דביר לדלית
22:10 16.7.95
דלית חמודה, שלום!
לא אפתח את המכתב בשאלות בנאליות ושטותיות, כמו "מה נשמע?" וכל זה.
כמו שאת מבינה, אז גם אני כמוך, לא כל כך חזק בכתיבה. למרות זאת עבר קצת זמן מל"ג בעומר, וחשבתי שהגיע הזמן לכתוב לך מספר מילים. (שלא תחשבי שלא רציתי לפני זה, אבל פשוט לא היה לי זמן, באמצע הקורס המטורף הזה).
אז ככה - אני עכשיו ב"רגילה", ביומה הראשון, והבטחתי (לעצמי) שברגע שאמצא רגע פנוי אני חייב את המוזה בשביל לכתוב לך.
אתחיל עם המשפחה ובסוף נגיע גם אלַי. (את יכולה לעבור ישר לסוף).
טוב, אם לא עברת, סימן שזה מעניין: אמא ואבא נמצאים בימים אלה בחופש עם שני הצעירים ועושים חיים. בקרוב כנראה נעשה איזה שיפוץ בבית ואפשר לומר שזה הדבר הראשון שמענין אותם כבר די הרבה זמן.
שני נסע היום ליוון עם כל הכיתה לאחר שסיים "בהצלחה" י"ב שנים בבית הספר.
את משפחת אליאס עוד לא ראיתי השבוע, אך באופן כללי אני בטוח שהכל בסדר, מלבד העובדה שהילה נמצאת בארצות הברית, עובדת, עושה כסף ומרוצה, שזה דבר שרוני ואלי פחדו ממנו - אבל אני בטוח שהיא תחזור תוך (גג!), עד חצי שנה.
טוב, דלית, אין ברירה ואני חייב לכתוב לך קצת עלי.
אז כן, הגענו לזמנים טובים, ויש לי חברה. קוראים לה יעל והיא מקרית-גת. היא משרתת איתי בבסיס, והיא הבחורה הכי חמודה שאני מכיר. האמת היא, שאנחנו כבר כחודש חברים, אמא כל הזמן מנג'סת מתי היא כבר תבוא לבית שלנו, ולי אין הרבה כוח בשבילה (בשביל אמא).
חוץ מזה סיימתי מחזור ראשון של הדרכה בקורס ואני בדרך לקורס השני.
האמת שניתן להגיד, שדי נהניתי בקורס זה ולמדתי המון. טקס הסיום היה לפני כשבוע, ובערך שעתיים לפניו נודע לי שזכינו בפרס המחלקה המצטיינת.
כנראה שאם לא היתה לי רגילה עכשיו אז הייתי מת. גם מעייפות וגם מ"שביזות".
דלית, אסיים בכמה מילים יותר רציניות.
1. אמנם היית פה רק ביומהולדת שלי (אם אני לא טועה) אבל זה נראה לי הרבה יותר רחוק, וזה סימן שאת חייבת לקפוץ עוד פעם ואפילו אם זה רק למספר ימים מצומצם.
2 אל תדאגי, אני לא אלך לקורס מ"פים וספק אם בכלל אהיה קצין (לא בגלל השנה). פשוט אין כרגע כוח לזה ואני צריך עוד לחשוב בנושא.
בקשר לחלום שלך, אהבתי את הקטע ואולי גם אני חלמתי עליך, אבל הבעיה היא שאני ישן כל כך חזק (כשאני ישן) ואני לא זוכר בכלל (כמעט תמיד) מה חלמתי.
3. בלית ברירה אני מאחל לך המון הצלחה במבחן שכתבת לי עליו (אם עוד לא היה) כי לא אני ובטח לא את - לא רוצים שתשארי שם עוד שנה.
4. את יכולה להתקשר לפעמים (אם את יכולה).
דלית - עד כאן להפעם, אשתדל לכתוב לך עוד פעם בזמן הקרוב.
נשיקות ולהתראות, דביר
נ.ב.: אני מקווה שהצלחת לפענח את הכתב, ואם לא, אז "העיקר הכוונה"
דיר באלאק אם לא תכתבי לי בחזרה (ויותר מהר ממה שכתבתי לך).
בסדר, לא אנג'ס יותר . (את הראשונה שגורמת לי למלא שניים וחצי עמודים)
דביר
top
06:20, 21.12.95
דליתוש שלום, מה העניינים?
שמחתי מאד לקבל את מכתבך (טוב, שאת עוד זוכרת את הכתובת וגם איך כותבים בעברית. זה חשוב, אומרים).
את לא תאמיני אבל אני בבה"ד 1, כן, קורס קצינים (גם אני עוד לא מבין מה אני עושה פה, וכנראה שאם אדע, אז כבר לא אהיה).
את המכתב שלך אבא שלח אלי הנה, וזה קצת העלה לי את מצב הרוח. בקשר לכאן, התחלתי לפני שבועיים, ומה להגיד לך? העסק פה משבי"ז מאד.
החבר'ה פה לא משהו ורובם די צעירים, ואני מרגיש פה כמו אבא.
הנושאים שמדברים פה עליהם הם "קציניים" ואשקר אם אגיד לך שהם מענינים אותי. אני מקווה לסיים פה כמה שאפשר בהצלחה (היציאות פה הן שלוש פעמים 21 - ונגמר) ולהגיע להשלמה.
עכשיו למשל, אני כותב לך אחרי שלוש וחצי(!) שעות שמירה באיזה מחסום פה באיזור, ששום עז או גמל לא עוברים שם, ואני שואל את עצמי, מה, לעזאזל - אני עושה פה?
בקשר לבית - סבתא נפלה לפני כחודש במטבח, שברה את האגן ועוד איזה רגל והתאשפזה למשך שבועיים. לא היתה מחוברת לכלום! (אם לא הבנת, היא היתה מנותקת מהעולם, בעברית למתחילים...)
כרגע, לפי מה שדיברתי עם ההורים בטלפון, מצבה השתפר פלאים, היא מדברת לעניין, ובקיצור חזרה לעצמה. (כפי שהבנת הקשר עם הבית הוא טלפוני בלבד, כי אני לא מגיע לשם כל כך הרבה).
בקשר לשיפוץ ששאלת, אז אני כמוך, לא יודע בדיוק מה המצב, אך לפי מה ששמעתי, מתקדם לאט לאט.
בארץ, כפי שאת יודעת בטח, החיים שבים למסלולם הרגיל, יוצאים מהשטחים (ברוך השם) לאט לאט, ובשאיפה שפעם לא נצטרך יותר להיות שם.
בימים אלה (איך שכחתי) נר רביעי (או שלישי) של חנוכה, אנחנו פה באמת מנותקים מחיי היום יום.
מצטער שאני לא יכול לכתוב לך יותר (אני פשוט לא יודע) ומקווה לראות אותך בארץ קצת לפני עוד שנתיים. שימי לב: הנייר צבאי ואין הרבה , וכמו כן יש לי שעור חשוב ו(ככה הם אומרים) בעוד 15 דקות.
אז להת', חיבוקים ונשיקות, ומצפה לתשובה קצת יותר מהירה.
צוער דביר לניר 5152828 .
נ.ב לא שאלתי אותם, אבל אני בטוח שד"ש מכולם, ואת יכולה לשלוח להם פאקס (אם הייתי יודע את המיספר הייתי כותב לך) ל"מולרם", לדורון.
אז ביי, בינתיים,
דביר
top
אני מאמין - מ"מ
(נכתב ע"י דביר, במסגרת מטלה בקורס בצבא)
עבודה עם מט"קים - הקניית ביטחון של עבודה מול חיילים, ביצוע שיחת פתיחה ויצירת מוטיבציה ותחושת אחריות משותפת כלפי כלל המחלקה, והצוות בפרט.
רצון עצמי ללמוד ממט"ק ותיק תו"כ חניכה עדינה. טיפול בבעיות, מתן וגמר של טיפול נכון בכל חייל, ביצוע שיחת פתיחה לחיילים והצפת בעיות למעלה, כלפי המ"פ.
עבודה מול מ"פ - חניכה צמודה בנושאים מקצועיים תו"כ דגש על מצב החייל משיחת הפתיחה, יצירת אווירה טובה וחברית תו"כ כבוד הדדי. רמת דרישות גבוהה מעצמי ורשימת יעדים מחלקתים מסודרת, דגש על עבודה עצמאית של המ"מים בתוך הפלוגה, קביעת יציאות חיילים. ראית המ"פ את המ"מים.
טיפול בפרט - בעיות חיילים ומט"קים, הדגשת הביטחון ביכולת שלי לטפל בבעיות, הפניית בעיותיהם אלי, בפרט. כלומר מהשיחה הראשונה או ממסדר ההכרה - בצורה בלתי פורמלית, הצגת איכפתיות לכל הפנייה/יציאה וכדומה. יצירת אווירה פתוחה וטובה עם חיילים ותחושת אחריות מצידם - בתוך הטנק, תחומי אחריות קטנים אך משמעותיים (שק"ם, מועדון) טיפול בבעיות - תיקון מצב קודם, הבעיות עוברות דרך המפקד הישיר.
כוננות - בדיקת כוננות לא שיגרתית ומעצבנת, אחת לכמה זמן בלבד (באם לא פוגע בנוהל פלוגה) מט"קים וצוותיהם אחראים על נושא לימוד כוננות של חיילים חדשים, ובטנקי המחלקה וידוא של מידת האבטחה ורמת טיפוח גבוהה. מוטיבציה/מורל - יצירת אווירה פתוחה וחברית בתוך המחלקה, כבוד הדדי ביני ובין החיילים.
מקצועיות - תחרויות בתוך הפלוגה (במחלקה) - בין צוותים בנושאים כמו טעינה או דיגום הטנק, עבודה על זחל (תירגולת).
משמעת - אין רצון להתעסק בנושא זה, היות והוא בנאלי ומוכר ולכן הצבת סטנדרטים גבוהים - ועמידה בהם מצידי ומצד המט"קים, ומהצד השני חיוב המחלקה בשמירתה.
top
להיות מט"ק
(נכתב ע"י דביר - כמטלה בקורס)
להיות מט"ק, אתגר קידום, לא להיות חפ"ש.
אחריות על שלושה אש"ד + טנק, לגבי כל דבר שהצוות דורש וצריך לתת ולדאוג לו. טיפולים ולחימה בטנק.
א. מקצועיות - כל אש"ד (מפקד) יהיו מקצועיים ברמה מכסימלית, ינסו כל העת ללמוד ולהשתפר בכל מה שקשור לתא שלהם ובכלל ברמת הצוות..
ב. דאגה לפרט - לתת לאש"ד (חניכים) את כל מה שהם צריכים על מנת להצליח ועל מנת שישאפו למצוינות.
לא לזלזל גם בבקשות הכי קטנות גם כאלה שמרגיזות, ותמיד להראות שמנסים לשפר את הקיים ולהתייחס לבקשות ולהערות.
ג. כוננות - נושא חשוב שיש לחנך לפיו, ולדאוג כל העת (לוודא) גם אם זה אומר לעיתים "לנג'ס", לשאול ולבדוק את מצב הכוננות, תוך הסבר על חשיבותה.
ד. חינוך - לראות שאש"ד (חניכים) מתנהגים כראוי לחיילים ובפרט בחש"ן. ה. משמעת - תוך עשיית כל הדברים, שמירה על נהלים מסודרים ועיצוב דמות החייל/מט"ק כך שבכל דבר שהוא עושה הוא אינו חורג מהנהלים, אך למרות כך חושב ולומד. "להגדיל את הראש".
ו. גאוות יחידה -לימוד של מור"קים ובכלל חינוך לאהבת החייל וגאווה להיות חלק ממנו.
ז. מורל - חייל במורל גבוה, הוא חייל מרוצה וחייל טוב. ניסיון להביא את החיילים/חניכים לשמירה על מורל גבוה (לראות שלא גבוה מדי, שיפריע).
ח. יוזמה - גם אני יוזם (יוזמה אישית) וגם מלמד לרצות ליזום.
ט. לויאליות - שמירה תמידית ולימוד הערך לחניכים. להסביר כל דבר.
י. דוגמה אישית - עבודה עם הצוות כל העת, גם כשקשה ואין זמן. שמירה על סטנדרטים גבוהים בנושא מקצועיות, הופעה וכיו"ב.
יא. מוטבציה - אישית גבוהה, חינוך למוטבציה, וגם כשאין - לא הראות.
יב. אמינות - ערך עליון שאין לעבור עליו.
פתק שנמסר לאסף:
1. לאסוף ציוני בוחן תחנות מחלקה, ולרכז.
2. לדאוג שלמחר יוצאים: נדב גרוס+שניים נוספים מהמחלקה, שלא עקרוני מי הם, רק חשוב להגיד שמי שלא יצא מחר - יצא אחרי התע"מ, כשהפלוגה נשארת. לתדרך לחזור ביום ו' עד מתי שנסגר עם יואב טילן.
3. ארז מלכי הוא היחד שיובא ביום ו' ושיחזור מוקדם ככל האפשר ביום א' (לתת לו שעת גג).
אם יש בעיות, נא להתקשר אלי בהקדם לביתי או לחגית..
טלפון 04-873120
או בבית 531362/776 - 06
בכל מקרה תתקשר אלי מחר בסביבות 13:00, לחגית.
שבת שלום -
דביר
top
מה שחבילה יכולה לעשות לבן-אדם!
(מכתב להורים)
יום שבת, 12:05, 25.12.93
אמא ואבא שלום!
אז אתם לא תאמינו, אבל ישבתי לכתוב.
טוב, כפי ששמתם לב למעלה, אז היום שבת, והאמת שדי משעמם פה.
אתמול, יום שישי, שמרתי מ6:00- בבוקר עד 18:00, במשמרות של שתיים - ארבע, כלומר שעתיים שומרים - ארבע חופשיים, ובהן ניתן לישון בחדרי כוננות.
אנסה לתאר לכם בקצרה את מהלך השבוע האחרון.
ביום ראשון הגענו עם אריה ליד-אליהו ומשם נסענו לשדה-בוקר וביקרנו בקבר בן-גוריון.
המשכנו לבסיס בשעות הערב המוקדמות והתחלנו קורס מע"רים (מגישי עזרה ראשונה) שנמשך עד יום שלישי, שבו היה מבחן מסכם.
הלימודים מתקיימים מ8:00- בבוקר עד 22:00 בלילה, והאמת היא שהם די משעממים ומרבים להירדם בהם.
למדנו חבישות, טיפולים והנשמות.
במבחן קיבלתי 93, אבל אל תתלהבו, כי רוב החבר'ה קיבלו ציונים גבוהים, ורק מספר מצומצם נכשלו.
ביום שלישי בצהריים הקמנו את המאהל והתחלנו לימודים שונים ותירגולים. בלילה החל גשם ונכנסנו לאוהלים. פתאום גילינו שאנחנו יושבים בתוך נחל זורם, ולכן פינינו את האוהלים למקום אחר.
ביום הבא (כבר לא זוכר איפה) המשכנו בשדאות ובלילה ירד שוב גשם, אך הפעם בשעה מוקדמת יותר וחזק יותר, ולכן החליטו על פינוי בלילה לכיוון הבסיס, ולאחר קיפול הציוד התחלנו במסע עם הציוד לכיוון הבסיס והגענו אליו בסביבות 00:30.
לאחר מקלחת הלכנו לישון עד למחרת ב7:30-.
ביום חמישי היה לנו מסדר פריסה עם הסמ"ח (סמל מחלקתי) בו צריך לסדר את כל הציוד ולנקות הכל.
מסדר הבוקר נגמר ב20:00- בערב, ואז התחלנו במד"ס, שאחריו הלכנו לישון.
בסביבות 24:00 הקפיצו אותנו למסע סמ"ח של שמונה קילומטר עם אלונקות פתוחות ברובו.
בסוף המסע הלכנו לישון, לא לפני שקיבלנו את החבילה המשובחת ששלחתם.
אין לכם מושג מה יכולה לעשות חבילה לבן-אדם, ובטח חבילה כזו!
טוב, אז בינתיים להתראות, תמסרו ד"ש לכולם ונשיקה לחן -
ביי, דביר
נ.ב. החברה פה מצויינים, וזה קצת עוזר להעביר פה את הזמן.
top