 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שרותו הממושך כמדריך מפקדים לעתיד מנע ממנו התנסות מבצעית בלבנון בה ראה שיא של מיצוי ידע ונסיון שרכש במהלך השרות. מספר פעמים תוכננה כניסתו ללבנון - לפי בקשתו והדבר לא הסתייע. |
|
|
ביום 4.2.97 הגשים דביר חלום - לפקד על מחלקת השריון בפעילות מבצעית .בדרכו למשימה על הגנת ישובי הצפון נפל. |
|
|
דבר המשפחות השכולות אשר נכתב ע"י אסתי ודורון לניר והוקרא בטקס בלטרון ע"י אסתי לניר: |
|
|
"זה הקיץ האחרון שלי איתכם / עם הגשם הראשון אני אעלם / דמעותי יזרמו במורד הרחובות/ כמו עלה שנשר ותקוות אחרונות". |
|
|
בקטע זה מתוך השיר הספדנו את בכורנו סגן דביר לניר זכרו לברכה ביום ה- 30 למותו. דביר נפל בהיותו בן 22, ושאיפתו הגדולה מכל היתה להגיע ללבנון ולצבור ניסיון פיקודי כדי שיוכל להנחיל לחניכיו טוב יותר את תורת הלחימה בחיל השריון, בדרכו לביצוע המשימה מצא את מותו. אדוני שר הביטחון מר יצחק מרדכי, כבוד הרמ"טכל רב אלוף אמנון ליפקין שחק מפקדים , חיילים, יקירי-אחי לשכול. לפני ארבע שנים התקיימה במקום זה צעדת לטרון ובסיומה טקס השבעת טירונים מחזור גיוס נובמבר אלף תשע מאות תשעים ושלוש, היינו כאן עם דביר ותחושת גאווה והתרוממות רוח מילאו את ליבנו בשמענו את הקול אני נשבע.... אני נשבע.... |
|
אל מול "קיר השמות" ביום הצעדה נלווה אל כבוד הנשיא האלוף במילואים מוסה פלד ומשאלתם היתה לא עוד שמות על לוח האבן. בליבי פנימה אמרתי לעצמי האם יגיע יום בו יחקק שמו של בני על לוח האבן או חס וחלילה של מי מחבריו הקרובים? והנה הגורל חזק מאיתנו ומכל מחשבה המקננת בלב, וביום כ"ח בשבט תשנ"ז בדרכם לפעילות מבצעית בלבנון נפלו שבעים ושלושה חיילים ומפקדים באסון המסוקים בשאר-ישוב ודביר בינהם. חדורי אמונה והרגשת שליחות ומתוך הכרה וידיעה כי הגנת ישובי הצפון מוטלת על כתפיהם יצאו למשימה ממנה לא שבו, לא במותם ציוו לנו את החיים אלא בחייהם, במעשיהם, בדרכם ובשליחותם. |
|
|
אנו המשפחה חיים יומיום את אותה אמונה בדרך בה הלך דביר והיא היא הנותנת לנו את הכוח להמשיך הלאה. כל אותם זכרונות נפלאים שיש לנו מעלים את תחושת ההחמצה, 22 שנה לגדל ילד להנות בפריחתו להריח את הריח ולראות עתיד עם פירות בשלים ויד נעלמה היא שקטפה בטרם עת. יודעים אנו שדביר, כאדם חייל ומפקד חש שמילוי המשימה והתנסות מבצעית הינם בראש מעיניו, אהבתו לצבא ובפרט לחיל השריון, ריח השמן רעם התותח ועשן הפגז מילאו את כל ישותו. נחמה קטנה הננו מוצאים בכך שכל אשר היה באמונה בדרך שבה בחר לצד ביטחונו בפיקודיו ומפקדיו ואהבתו לצבא ולמדינה. אין לנו דרך אחרת, אלא להתחזק במערכת המופלאה העומדת לצידנו-מפקדת חיל השריון, קצינים, חיילים וידידים מדרך משותפת ומעל הכל קצינות הנפגעים בחיבוק עזרה ועידוד. זקוקים כולנו לקשר האמיץ איתכם מפקדים וחיילים בעזרתכם נוכל להמשיך ולקוות לעתיד טוב יותר כפי ששאפו בנינו. |
|
|
במעמד זה ראוי שנזכור את יקירינו פצועי צ.ה.ל. שגופם רוסק אל מול אויב ואת צלקותיהם ישאו איתם לעד. החיים חזקים מכל ולמענם נמשיך לשאוף לשלום ולהשיגו בכל דרך אפשרית, וביום שיגיע נזכור כי בדם קדושינו ובזכות כוח עמידתנו הושג. ואסיים בקטע נוסף מהשיר בו פתחתי: "אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות כי השמים גדולים והדמעות קטנות ותחשבו עלי...." |