| 19 במאי: התקפה על יד מרדכי |
למחרת חודשה ההתקפה. מגיני היישוב הצליחו להדוף באותו יום ארבע הסתערויות מצריות, זו אחר זו. ב-22 במאי 1948, הודיעו ממשק יד מרדכי למטה פיקוד דרום כי: "כוח הלוחמים יורד, אפיסת הכוחות. חוששים לכפר עציון חדש. יש לפנות את המקום או להחיש עזרה. הכרח להוציא מיד את הנשים והפצועים". לאחר מספר התקפות מצריות נוספות, החליט מטה הפיקוד על נסיגה. עם דמדומי בוקר, ב-24 במאי 1948, נסוגו חברי קיבוץ יד מרדכי לקיבוץ גברעם. כיבוש יד מרדכי עלה למצרים באבידות רבות - כ-400 נפגעים. בנוסף, במשך חמשת הימים בהם ניסו המצרים לכבוש את יד מרדכי, בנו כוחותינו את קו ההגנה מצפון לאשדוד. נפילת יד מרדכי פתחה את הדרך לפנים הארץ בפני הכוחות המצריים. חטיבת "גבעתי" השתתפה בלחימה ב"פרוזדור" ירושלים. למחרת היום בו החלה הפלישה המצרית, שבה החטיבה לאזור הדרום. לאחר מכן, פתחה החטיבה בפעולה לטיהור המרחב. בלילה שבין ה- 19 ל-20 במאי, נכבש מחנה צריפין (סרפנד). ב-21 במאי 1948 בשעות הצהריים, הותקפה נגבה ע"י טור מצרי משוריין ומן האוויר. ביבליוגרפיה א. לורך נתנאל, תולדות מלחמת העצמאות, ת"א, 1990. ב. אילן עמיצור, מלחמת העצמאות בתוך המאבק לביטחון ישראל, ת"א, 1999. ג. קדיש אלון (עורך), מלחמת העצמאות - מבט מחודש, ת"א, 2004. |
