| שבירת כוחם של צבאות ערב |
בעיצומה של ההפוגה השנייה דובר על הצורך להשתלט על הנגב בטרם יחל משא ומתן לשביתת-נשק. לשם כך צריך היה לקבל החלטה מדינית שתאשר לפתוח במבצע צבאי בנגב. ד' בן-גוריון הצליח לשכנע את שרי הממשלה בחשיבותה של החלטה כזו, אך משה שרת, שר החוץ, שהיה אז באו"ם, תבע שהמבצע יוצג כתגובה על התגרות מצרית. ב-15 באוקטובר 1948 (י"ב תשרי תש"ט) הודיעה ישראל למטה האו"ם, כי שיירה יצאה לנגב, דבר שעליו הוסכם בתנאי ההפוגה השנייה. ההנחה הייתה שהמצרים יפתחו באש על השיירה, אך דבר לא קרה. אנשי השיירה נאלצו לגרות את המצרים לפתוח באש באמצעות הבערת טנק של דלק שגרם לפיצוצים מחרישי אוזניים. בעקבות אירוע זה המצרים פתחו באש. כך החל מבצע "יואב". באוקטובר 1948 הוחל במבצע "עשר המכות", אשר שמו הוסב על-ידי מפקד המבצע, יגאל אלון, למבצע "יואב". יואב דובנו, שעל שמו נקרא המבצע, היה אחד מלוחמי הפלמ"ח אשר נפלו בהגנה על נֶגְבָּה. מטרת המבצע הייתה ליצור קשר בין אזורי השפלה, שהיו בשליטת המדינה היהודית, לבין אזור הנגב, באמצעות השתלטות על רצף של מאחזים שהקימו המצרים. באופן זה לפרוץ את המצור המצרי על הנגב. במהלך מבצע "יואב" כותרה חטיבה מצרית באזור פַאלוּגָ'ה. עם החיילים המצרים שכותרו היה גם ג'מאל עבד אל-נאצר, לימים - נשיא מצרים. בעקבות מבצע יואב נכבשה גם באר שבע במסגרת "מבצע משה". בעוד חטיבת 'גבעתי' תוקפת ומבקיעה במיומנות את המערך המבוצר המצרי, החליט יגאל אלון, באישור הפיקוד העליון, להפנות את המאמץ האופרטיבי המסיים של מבצע 'יואב' מכיבוש עזה אל כיבוש באר-שבע. המשימה הוטלה על חטיבת הנגב, שאכן כבשה את באר-שבע, בסיוע כוחות מחטיבה 8, ב-21 באוקטובר 1948 (י"ח תשרי תש"ט), יממה תמימה לפני שהפסקת-האש המחודשת נכנסה לתוקפה, ב-22 באוקטובר. בליל 21-22 באוקטובר ביקר בן-גוריון במטה חזית הדרום בגדרה וסירב להתיר ליגאל אלון לכבוש את עזה: "[את] עזה, בין-כך ובין-כך,... לא ישאירו בשום אופן בידינו. אולם כיבוש באר-שבע יש לו ערך רב - התנ"ך נתן לה פרסום עולמי. והפסקת-אש היום - אם המצרים לא יסרבו - מבטיחה כיבוש זה... הדיון באו"ם לאור כיבושנו בבאר-שבע מוכרח להיות אחר". מבצע "חירם" תוכנן עוד באוגוסט 1948 (אב תש"ח) במטרה לחסל את פעילותו של קאוקג'י באזור.. קאוקג'י טען שהחלטות הפסקת האש של האו"מ אינן חלות עליו, והוא תקף את קיבוץ מָנָרָה. השתלטות על הקיבוץ הייתה מקנה לצבא קואקג'י ולתותחיו שליטה על כביש ראש-פינה-מטולה. מטרת המבצע הייתה להשמיד את האויב בגליל המרכזי ולהציב קו הגנה על הגבול הצפוני של הארץ. המבצע בוצע בסוף אוקטובר 1948 (תשרי תש"ט), השתתפו בו ארבע חטיבות, והוא נמשך כ- 60 שעות. במהלכו נהדפו ללבנון שרידי צבאו של קאוקג'י, והשליטה של ישראל בגליל הובטחה. ביבליוגרפיה א. לורך נתנאל, תולדות מלחמת העצמאות, ת"א, 1990. ב. אילן עמיצור, מלחמת העצמאות בתוך המאבק לביטחון ישראל, ת"א, 1999. ג. קדיש אלון (עורך), מלחמת העצמאות - מבט מחודש, ת"א, 2004. |
