| טייסת האצ"ל |
בסוף פברואר הגיע לארצות-הברית הטייס היימן שמיר, מפעילי הטיס של ארגון ה"הגנה", ומשנודע לו דבר קיומו של ה"מועדון" בא בדברים עם ספקטור וביקש לשכנעו להצטרף אל קבוצתו של אל שווימר, מהנדס-טיס יהודי-אמריקאי שהתנדב להקים חברות לרכישת מטוסים וגיוס טייסים בשביל ה"הגנה". שני הצדדים לא הגיעו לכלל הסכם והמשיכו לפעול זמן-מה בנפרד. ואולם במשך הזמן "כשלושים טייסים מחברי המועדון החלו פועלים במסגרת חברתו של אל שווימר, וכמה מהם טסו ב"להק התובלה האווירית" והשתתפו באופן פעיל במבצעי קרב והפצצה במלחמת הקוממיות". ב-4 באפריל (כ"ד אדר ב' תש"ח) הגיע לפריס יעקב מרידור ועמו חבריו לבריחה ממחנה-המעצר של גילגיל, קניה, וקיבל מאת אליהו לנקין את הפיקוד על הארגון בגולה. הוא עשה בתפקיד זה זמן קצר, שכן ב-14 במאי (ה' אייר תש"ח) יצא לארץ ולנקין חזר לתפקידו, אבל "בעת היותו בפאריס נתפס בעיקר לרעיון הקמת טייסת קרבית, שתלווה את 'אלטלנה' בדרכה ארצה ותהיה לה למגן ואחר-כך תצטרף לחיל-התעופה העברי. ב-17 במאי (ח' אייר תש"ח) נשלח יעקב רטושניק ("יחיאל"), מצעירי הארגון בתל-אביב ששירת בתור טייס בחיל-התעופה הבריטי במלחמת-העולם, לפריס כדי לסייע ביזמה החדשה. חברי הארגון, טייסי חיל-התעופה הדרום-אפריקאי, אייזיק קפלן וברנרד וולף, שסייעו בבריחת השישה ממחנה-גילגיל והגיעו עמם לאירופה, נשלחו לקנדה לרכישת מטוסים. הם קנו שם, בכספים שאסף לשם כך שמואל דובינר, מטוסי קרב מן המלאי הקנדי: שני מטוסי-תובלה מסוג "לודסטר", שניתן להשתמש בהם גם לצורך הפצצה ומטוס "הדסון" אחד -אף הוא מטוס-תובלה ועמם 15 מצנחים, 15 מדי-טיס, שלוש מערכות ציוד-נווטים וכן חלקי חילוף למטוסים. לרשות המטה עמדו גם שני מטוסים נוספים: אחד מסוג "פייפר" ואחד מסוג "צ'ורלי", "שנועד לשמש מטוס-קשר בין המטה לגולה והמפקדה בארץ, שנתבקשה לדאוג לקבלת רשות שימוש בשדה-תעופה על-יד תל-אביב או להקים שדה-תעופה משלה בירושלים. ליד המטה לגולה הופעלה, בראשותו של ד"ר א. רפאלי, מחלקה מיוחדת לטיפול בכל הקשור לטייסת. רטושניק הופקד על הניהול המקצועי ובין פעילי המחלקה בפריס בלטו הטייסים פול חומסקי-קדר - אף הוא מטייסי הר.א.ף. במלחמת-העולם השנייה ובנו של בן-ציון חומסקי ("הקולונל ג'קסון") - ומאיר זילברשטיין, יליד ארץ-ישראל, שהיה טייס בחיל-האוויר של "צרפת החפשית" בשנות המלחמה. בפריס רוכזו, בראשית יוני, קרוב לעשרים טייסים מתנדבים, ו"היו בהם טייסי קרב, טייסי מפציצים, כבדים ובינוניים, טייסי סיור וכו'", רובם מארצות-הברית, קנדה ובריטניה הגדולה. הם שוכנו במקומות שונים בבירת צרפת ושם המתינו לבוא המטוסים מקנדה, לשם העברתם לארץ. ואולם בינתיים ארעה פרשת "אלטלנה" וזו שמה קץ לתכנית כולה. ב-22 ביולי (ט"ו תמוז תש"ח) שוחררו כל הטייסים-המתנדבים מתפקידיהם, ארבעת המטוסים - ביניהם שני ה"לודסטרים" שהגיעו לצרפת אחרי הפרשה - המשיכו לחנות תקופה קצרה בשדות התעופה אורלי ולה-בורז'ה שליד פריס ובאותו זמן נקשרו מגעים עם נציגי ממשלת ישראל הזמנית על עתידם של מטוסים אלה. בעת ובעונה אחת גם נבדקו אפשרויות להחכירם לחברת מטוסים פרטית, ואולם לפי הוראת י. מרידור נמסרו שני הלודסטרים, בצרוף שני אמבולנסים, לממשלת ישראל חינם. אלה הועברו על-ידי מאיר זילברשטיין לצבי דינשטיין, נציג הממשלה, ב-2 בינואר 1949 (א' טבת תש"ט). ה"פייפר" נמכר כדי לממן חלק מן ההשקעות והוצאות האחזקה, ואילו ה"צ'ורלי", שחנה באורלי, הוחרם על-ידי שלטונות שדה-התעופה לאחר שלא היה באפשרות המטה לפרוע את חובות אחזקתו. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |
