| הפעילות הדיפלומטית |
זה היה גם המניע לקשרים שפיתחו אנשי משלחת האצ"ל עם סייד חוסיין, נציג מפלגת הקונגרס ההודית של גנדי ונהרו באו"ם, ולאחר מימוש עצמאותה של הודו - שגריר מדינה זו במצרים. גם לו סייעה המשלחת בהכנסתו לחוגים הדיפלומטיים. קשרים נקשרו עם חוגי קופטים העושים בארצות-הברית, בעיקר בתחום ההסברה, כשתכליתה להעמידם על ההנחה שאין האינטרסים של מצרים זהים עם אלו של הערבים ושאין ניגוד אינטרסים בין ארץ זו לבין תנועת השחרור היהודית בארץ-ישראל. קוימו שיחות עם נציגיהן של שתי מדינות ממזרח אירופה; עם ד"ר יאן מסריק, שר-החוץ של צ'כוסלובקיה ועם ד"ר אוסקר לנגה, נציג פולין באו"ם, שהיה מאוהדי ה"ועד". לפי עדותו של ד"ר רפאלי-הדני "מסריק גילה אהדה לרעיונות שאנו מייצגים אבל חשש מפני מגעים גלויים אתנו מחמת המשטר החדש שהתחיל להתבסס בארצו". ואילו לנגה ניסה להביא לידי קשרים בין אנשי ה"ועד" לבין המשטר החדש בארצו,ולא הצליח. מגעים למטרות מוגדרות פותחו עם כמה מארצות אמריקה הלטינית. בפעילות בתחום העלייה ה"בלתי-חוקית" לארץ-ישראל נדרשו אשרות רשמיות של ארץ-יעד כדי לקבלן בשביל המעפילים היתרי יציאה ממקומות מושבם. בזכותם של קשרים טובים עם אנשי מדינת הונדורס ועם שר-החוץ שלה הושגה הסכמה מאת ממשלת הונדורס להוציא אשרות בשביל המעפילים. לצורך זה, נפתחו ב-5-4 ערי-שדה בצרפת קונסוליות 'נומינליות'. כל קונסוליה כזאת עלתה כ-2000 דולר - ואלה סיפקו את הוויזות הדרושות. אנשי ה"ועד" ניסו להגיע להסכמים דומים גם עם ניקרגואה וסן-סלבדור אף זאת בזכות מגעים קודמים עם אישי-מדינה שלהן, אבל ללא הצלחה. בפעילות ההסברתית והדיפלומטית של אנשי ה"ועד" וה"ליגה" עקב החלטת האו"ם על חלוקתה של ארץ-ישראל נכנסה משלחת האצ"ל בארצות-הברית לשלב קיומה האחרון. שלב זה נמשך כשנה תמימה ובמהלכו המשיכה לעשות בתחומים שהעסיקוה החל בהקמת ה"הוועד במאי 1944 - המערכה ההסברתית והדיפלומטית לליווי הפעילות הצבאית של כוחות האצ"ל בארץ-ישראל, איסוף-כספים למימונה של מערכה זו, ניסיונות נוספים בארגון ההעפלה - ועל אלה נוספו מאמצים בתחום הרכש וגיוס מתנדבים למערכה החדשה המתחוללת בארץ. בחוזר אל כל הוועדים המקומיים של ה"ליגה" ברחבי ארצות-הברית שנתפרסם גם ב"אנסוור", מתווה ד"ר רפאלי-הדני, "המנהל הארגוני" של הארגון הענף, את קווי הפעולה נוכח המציאות החדשה. בתחום המדיני נקראים הפעילים, התומכים והאוהדים לשגר מכתבים אל אנשי קונגרס וסנטורים, נציגים בארגון האומות המאוחדות, ושאר אישים בעלי השפעה בדעת הקהל, ובהם התביעה לבטל את האמברגו האמריקאי על משלוחי נשק לישוב העברי הנאבק על חייו, להביא את מועצת-הביטחון שתטיל סנקציות על ארצות "הליגה הערבית", שיצאו לסכל את החלטת הארגון הבינלאומי, ולאפשר, רפטריאציה" של יהודי אירופה למולדתם ההיסטורית. בתחום הכספי נקרא כל סניף להכריז מיד על מפעל לאיסוף כספים בשביל עזרה מרבית להגנה צבאית. וכן נקראו הסניפים לאסוף בשביל הכוחות הלוחמים ציוד רפואי לפי רשימת פריטים שנשלחה אליהם. בחוזרים הבאים, שניתן להם פרסום בפינה מיוחדת שבביטאון ה"ועד", נוסף על ההוראה לפעולה גם מידע שוטף על עבודת הסניפים ועל מפעלים מרכזיים של ה"ועד" ושל ה"ליגה" כגון ועידות ארציות, יזמת ה"לגיון" וכיוצא בזה. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |
