| חטיבת המאח"ל |
ליד המטה לגולה הוקם מטה מיוחד לגיוס המתנדבים ובראש הפעולה הועמד ירמיהו הלפרן, בעל הנסיון רב-השנים בהקמתן, אימונן והפעלתן של יחידות צבאיות-למחצה במסגרת בית"ר. המטה המיוחד הורכב מקצינים משוחררים של צבאות שונים באירופה ובארצות האנגלו-סכסיות ופעל בנפרד מן "המטה לגולה". סיבה עיקרית לכך -החשש מפני חדירת שליחי ריגול מטעם גורמים זרים. ליד המטה האופרטיבי הוקמה גם הנהגה מדינית, מורכבת מנציגי "המטה לגולה", "הוועד העברי לשחרור האומה", שלטון בית"ר ו"הלגיון היהודי" בלונדון. כן הופעלה מחלקה מיוחדת לתעמולה ולחינוך, שתפקידה לשקוד על טיפוח רוח הארגון בקרב המגוייסים. הרוח החיה בגיוס ובהרכבת היחידות היו המייג'ור שמואל וייזר והלוטננט דוד דה-לנג ראשי "הלגיון היהודי" מאנגליה, שעשו להקמת לשכות הגיוס וגם פיקחו עליהן. לשכות כאלה נפתחו בצרפת, אנגליה, בלגיה, גרמניה, ארצות-הברית ואפריקה הדרומית וכעבור זמן קצר נרשמו בהן כמה מאות קצינים וחיילים מצבאות שונים. במקביל הוקמו, באיטליה ובגרמניה, מרכזי אימונים שאליהם התחילו לעבור ראשוני המתגייסים, איתן לבני ארגן את מערכת הקורסים ופיקח עליה. שלטון בית"ר הכריז על גיוס בית"רים מסניפי אירופה וב-1 במרס הוציא "המטה לגולה" פקודת-סדר למפקדי סניפי האצ"ל בעניין הגיוס. הדבר עודד את רוח היוזמים בחוץ-לארץ וגם של המפקדה בארץ, הזועקת מזה חדשים אחדים לנשק ולתגבורת של כוח-אדם והמצפה להגשמתה של תכנית-הפלישה הנרקמת באותו זמן "אני רואה," כותב אל המטה מנחם בגין, "כי תכנית העזרה מחוץ-לארץ לובשת עור וגידים. המחשבה שביום ההוא ירדו לחופי הארץ לפחות 5000 חיילי המעמד חמושים מרעידה את הנפש. אין זו הפרזה. בתנאי הארץ עשויה תוספת זו להכריע את המערכה". ואולם לא מעטות היו גם הבעיות שניצבו לפניהן כל העוסקים בתוכנית. ניכר שלא הייתה תשתית ארגונית מספקת לקליטת המתנדבים. שאלת הביטחון הפנימי אמנם נפתרה בחלקה הגדול על-ידי ההפרדה בין "המטה לגולה" ובין המטה המיוחד לגיוס, אבל פתרון זה לא פטר את פעילי התכנית מבעיות הכרוכות במיונם של מתנדבים אלה. על כך נוספה שאלת כשרם וניסיונם הצבאי של חלק מן המגויסים. "יש לנו עתה שותפים," כותב א. לבני למפקדה בתל-אביב באחד הדו"חות שהעביר, אנשים "אשר בחלקם נלחמו ב-1918-1914 או כתבו במשרדים שונים במלחמת-העולם השנייה. מחשבתם הצבאית היא רגילה ואינם מכירים את תנאי הארץ". אף-על-פי כן התנהל הגיוס בתנופה רבה. בלשכות השונות נרשמו כמה אלפים. בחדשים אפריל-מאי הגיעו לפריס קרוב ל-100 מהם והם הועברו למרכזי האימונים באיטליה ובגרמניה. ואולם כעבור ומן קצר, משנתברר כי "אלטלנה" מוכנה להפלגה וכי קיבולה המרבי הוא כ-1000 איש בלבד, הוחלט לאיישה בעיקר בחברי האצ"ל מסניפיו השונים, ואילו מאנשי המאח"ל עלו באוניה עשרות אחדות בלבד. ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |