תכניות פלישה
החטיבה נועדה מראשיתה לשמש חיל-פלישה, ובתקופה הראשונה לגיוס אנשיה לא פסקו בקרב יוזמיה ומתכנניה דיונים על יעדיה של פלישה זו. ניכר שהיעדים מעולם לא הוגדרו סופית. לפי עדותו של יעקב מרידור, "את הכוח הזה רצינו, לאחר בדיקות והתייעצויות, להוריד בצפון הארץ, צפונית לנהריה, ומטרתו הייתה להשתלט על הגליל המערבי, שהיה אז מחוץ לתכנית החלוקה של האו"ם". ואילו לאיתן לבני זכורה תכנית ש"הכוח שלנו יפלוש בין נהריה לעכו (בשטח שלא נועד להיכלל במדינת החלוקה אולם באות גם בחשבון פלישות קומנדו לפעולות סבוטז'ה ללבנון.
מפקדת הארגון בארץ דנה גם היא ביעדים "והציעה לערוך את הנחיתה בחוף המרכזי" לשם התקפה גדולה על "המשולש הגדול" ג'נין-טול-כרם-שכם. הכוח הפולש חייב היה, לפי תפיסת המפקדה, להיות ליד חופי הארץ ב-15 במאי (ה' אייר)... אך, כעדות מרידור, "לא ראינו אפשרות מעשית להביא את הכוח ב-15 במאי כיון שלא עמד לרשותנו הכסף הדרוש, והאימונים עדיין לא הושלמו לגבי אלפי האנשים שהיו במחנות שונים של שארית הפליטה באירופה".
הצבא הלאומי של המדינה, שזה עתה הוכרזה, עמד אף הוא להיות מוכרז תוך זמן קצר ביותר. ב-14 במאי יצא יעקב מרידור מפריס לארץ-ישראל במטוס מיוחד ועמו איתן לבני, הלל קוק, ד"ר אלכסנדר רפאלי, ד"ר שמשון יוניצ'מן ועוד כמה משליחי הצה"ר באירופה. תפקידו עתה - לבצע את שילובו של הארגון הצבאי הלאומי בצבא הלאומי ההולך ומוקם. כך בא הקץ לתכנית הפלישה.

ביבליוגרפיה
א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951.
ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966.
ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980.
ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970.
ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה