רקע כללי
לצורך הרכבת גדודי האצ"ל, להעברתם לצבא ההגנה לישראל, צורפו אל יעקב מרידור: בצלאל עמיצור, ראש המחלקה הארגונית במטה הארצי והממונה למעשה על כוח-האדם בארגון, ובן-ציון קצנלבוגן (קשת), מגולי קניה, ששוחרר לא מזמן ממחנה-המעצר בעתלית.
מנחם בגין הודיע על מינויו של מרידור לישראל גלילי ולוי אשכול, סגניו של ד. בן-גוריון בתפקידו כשר-הביטחון, ואז מינה בן גוריון את יעקב מרידור וגידי [עמיחי פאגלין] לקציני-מטה במשרד הביטחון לצורך העברת יחידות האצ"ל. במפקדת האצ"ל הוכנה מייד תכנית-אב לגיוס גדודים בתקן מלא "עם רשימות שמיות מלאות החל ממג"דים, סמג"דים, מפקדי פלוגות, שלישים ועד אחרון החיילים". כוח האדם לגדודים בא מן המחנות והבסיסים שהוקמו ברחבי הארץ בחדשים שקדמו להקמת המדינה, והוצאו אף אנשים מחזיתות רמלה והרי-אפרים אשר הוחלשו, כתוצאה במידה מסוימת. כנגד זה לא נגעו בירושלים: מפקדת האצ"ל המשיכה לקיים קשרים עם מרדכי רענן, מפקד מחוז ירושלים, ותאמה את פעילותו - קרבות, העברת שיירות וכדומה - מן המטה שבתל-אביב.
שישה גדודים אורגנו בתקן מלא מכלל מחוזות הארגון הפזורים ברחבי הארץ אבל למעשה רק שניים שולבו בצה"ל, שכן בינתיים ארעה פרשת אלטלנה שגרמה למהפך. אחרי פרשה זו, הוטל על מפקדי מחוזות האצ"ל פרט לירושלים, לגייס את אנשיהם לצה"ל כבודדים. נדיב היה האחראי לגיוס זה ועמו סגנו יצחק פרגר. במשימה סייעו אהרן חייכמן, מפקד פלוגה 5, ושמואל רודניק סגן מפקד הפלוגה.

ביבליוגרפיה
1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980.
2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994.
3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982.
4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973.
5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964.
6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה