| בחיפה ובצפת |
הסמטאות הצרות של שכונות הגבול בין יפו ותל-אביב - שבהן שטח הראיה מצומצם ובתים גבוהים מסתירים את שטח האויב -הגבילו את יעילות התצפיות, ואילו הפטרולים סיירו בסביבה, חדרו לחצרות, עסקו בסריקת השטח לתפיסת מסתננים ולמעשה פרשו שליטה על כמה משטחי ההפקר. מגיני הארגון היו עורכים דרך-קבע גם סיורים ברובע הערבי של חיפה כדי לעמוד מקרוב על המתרחש שם, לבדוק את הלך-הרוחות וכן לסייר עמדות ומרכזי כנופיות. לסיורים אלה היו נשלחים בעיקר צעירים שחומי-פנים ודוברי-ערבית. אלה "בדרך-כלל נשאו עמם סלים ובהם מערכת-בגדים כפולה, וכשהגיעו לקרבת הרחוב היהודי החליפו בגדיהם בפינות נסתרות". משהוקם בחיפה "מחנה בנימין" הוא שימש גם להגנת הסביבה, בין הכרמל המזרחי וואדי רושמיה המאוכלס ערבים. למשה עמיאל זכור ש"הרגשנו ביחס אוהד וחם מצד האוכלוסייה שראתה בנו כוח מגן על הסביבה". מיחס אוהד במיוחד נהנו מגיני האצ"ל בצפת, שנודעה כמרכז פעיל של בית"ר ושל המחתרת מראשית שנות השלושים. כבר בתחילת המאורעות שלאחר כ"ט בנובמבר גייס סניף הארגון המקומי את אנשיו לארבע עמדות-מגן, כולן עמדות קיצוניות בגבול הישוב הערבי שבעיר: ליד מחסום המשטרה, מול בית-הקברות, מול עין-זיתים וביריה הערבית וכן עמדת-תצפית ב"מלון פרידמן". במשך כל התקופה, עד שחרור העיר, היו שם התנגשויות, גם עם הבריטים שהפגיזו את העמדה מול עין-זיתים וביריה מטנק בסיבוב שליד משטרת הר-כנען. תפקיד הגנתי מובהק מילאו אנשי האצ"ל במשמר-הירדן שבגבול סוריה, מקום שם התיישב גרעין חקלאי של בית"רים מיוצאי הבריגדה היהודית. וכן השתתפו יחידות הארגון בהגנה במושבות נוספות ברחבי הארץ. |