| מבצעי פשיטה התקפיים |
כבר ב-2 בדצמבר (י"ט כסלו), ביום ההתקפה הערבית על המרכז המסחרי היהודי בירושלים, באה פעולת-תגמול של האצ"ל. חוליה, בפיקודו של מנשה סלומון ("נתן"), חדרה למוסך ערבי מאחורי הקולנוע "רקס" שבמורד רחוב הנסיכה מרי והעלתה אותו באש. אחר חדרו לקולנוע עצמו ושרפו בו את חדר המכונות, ומכאן פנו לעבר המרכז המסחרי והצטרפו לאלה שפינו את הרכוש היהודי מן השטח. תגמול זה היה פעולה ספונטנית של מפקד מקומי, אבל לא עברו אלא ימים אחדים עד לשתי הפעולות היזומות בשכונת אבו-כביר ו"בשכונת-הפחים" שליד אבו-כביר בדרומה של תל-אביב, שפתחו את שרשרת ההתקפות של השבוע השני לדצמבר, זו שסימנה אותו "המפנה במצב" כהגדרת "הארץ" מן ה-14 בחודש (א' טבת). בצד המבצעים הגדולים יותר, שהכו גלים בישוב העברי והערבי גם יחד, התנהלה גם פעולה יומיומית של הטרדה, לשיבוש תנועתם של כוחות ערביים, בעיקר בדרום. פעולות ההטרדה החלו שם מיד לאחר הפסקת התחבורה היהודית בין מקווה-ישראל לבית-דגון, והן נועדו להפסיק את התחבורה הערבית באותו כביש וכן בין בית-דגון וסרפנד (צריפין). מפעם לפעם, הוצאו חוליות בנות 3 אנשים מזוינים, בעיקר בנשק אוטומטי, ולפעמים גם השתמשו במקלע. לצורך ההטרדה וגם ברובים ורימונים. החוליות פעלו עד סוף מרס, שעה שהוקם בבאר-יעקב בסיס אצ"ל, שנועד לכיבוש רמלה. אז כוונו כל מאמציהם של סניפי הדרום ליעד זה, ועד להתקפה על העיר הסתפקו בריתוק כוחות ערביים בחזית רמלה. בחודש ינואר, התבצעה חדירה לרמלה, במכונית-משא ובה כיתת לוחמים לבושים במדי הצבא הבריטי מטרת החדירה הייתה פגיעה ישירה באנשי הכנופיות. אנשי הכתה עברו את המחסום ליד סתריה, חדרו לתוך רמלה, הטילו פצצה בשעות היום לתוך בית-קפה שבו התכנסו אנשי הכנופיות. הלוחמים גם המטירו אש רובים ותת-מקלעים עליהם לפני שנסוגו במכונית חזרה בדרך רמלה-בית-דגון-רחובות. ההטרדה המתמדת בכבישי הדרום הביאה את התחבורה הערבית, זו פעם ראשונה מאז פרוץ המהומות, להזדקק לליוויים של כוחות-צבא בריטיים שסיירו כל הזמן בין סרפנד ויפו. באזור השרון התבלט סניף פתח-תקווה בניסיונות חדירה והטרדה. בניסיון חדירה לכפר-קאסם הלוחמים לבשו מדי שוטרים בריטיים וערביים. הניסיון נכשל משום שנעצרו בכניסה אל הכפר על-ידי ערבים חמושים, ואולם מאחר שלא זוהו הצליחו לחזור לבסיס הודות לקור רוחם. פעולת "פגע וברח" של יחידת ח"ק בוצעה בכפר יהודיה: קבוצה קטנה שחדרה במכונית ליהודיה, דרך השביל המוליך מגת-רימון, זרקו שם חומרי-נפץ ליד בית-קפה ונסוגו. בשעת הנסיגה נפצעו שנים מן היחידה. בצפון פעלו חוליות של האצ"ל מסניף צפת לשיתוק התחבורה הערבית, בתגובה להתנכלות הערבים לתחבורה היהודית בדרך לעיר. הן היו צולפות לעבר הכביש המוליך לכפר הערבי עין-זיתון מאחת העמדות הקיצוניות של הארגון בעיר ("עמדת השיכון"). באחד הימים, כאשר ניזוקה מכונית אחת ונעצרה שותקה התחבורה הערבית מחיפה לצפת. הצליפות נמשכו גם למחרת היום ואז נחלצו הבריטים להגנת התחבורה הערבית: הם הציבו משוריין שירה לעבר "עמדת השיכון" פגזי תותחים של 2 ליטראות; פיקוד האצ"ל המקומי הפסיק את הצליפות לאחר שנדרש לכך על-ידי מפקד החי"ש בעיר. שתי פעולות-התגמול מן ה-6 בדצמבר (כ"ג כסלו) היו האות המבשר למעבר בפועל מקו ההתגוננות הסטטית, שנקט הארגון בימים הראשונים למאורעות. באמצע דצמבר החליט האצ"ל לנקוט יותר ויותר בפעילות התקפית מאחר שהערבים הצליחו במשך אותה תקופה להנחית כמה מהלומות רציניות בנקודות שונות בארץ... דבר שפגע קשה במוראל. הח"ת ("חטיבת התכנון") החל מיד לתכנן שרשרת של פגיעות מיוחדות במרכזי הכוח הערבי ביפו, ירושלים וסביבות חיפה ופתח-תקווה. הניסיון שנרכש בפעולות מסוג זה אפשר הכנתן תוך ימים ספורים. ב-11 בדצמבר (כ"ח כסלו), פקדו חיילי האצ"ל ריכוזי כנופיות בסביבות שלוש הערים הגדולות. יחידה של 13 חיילים, בפיקודו של"גיורא"(בז-ציון כהן), חדרה בחשכת הלילה לשועפט, כפר-מרצחים החולש על כביש רמאללה צפונית לירושלים, שממנו יצאו, בין השאר, מתקיפי מכונית ציבורית יהודית בדרכה מבית-החולים 'הדסה' הר-הצופים, ופוצצו במטענים שהביאו עמהם מספר בתים בכפר. שלושה בתים במטעני הנפץ ובשני בתים נזרקו חומר-תבערה. בעת ההתקפה הוטלו רימונים והנסיגה הייתה ללא אבדות. בנסיגתם של התוקפים לבסיסם נתקלו במכונית משוריינת של המשטרה הבריטית, ובקרב קצר שהתפתח נפצע קשה אחד מחיילי האצ"ל ונאסר על-ידי השוטרים אבל, לפי הודעת הארגון בשידורו מן ה-7 בחודש, "שוחרר מבית-החולים על-ידי חבריו על אף השמירה המעולה מצד כוחות האויב". לצורך ההפתעה יצאו אנשי היחידה למבצע דרך שכונת סנהדריה, עברו את ההרים והגיעו אל הכפר כשהכל נמים שם את שנתם. למרות ההפתעה תוצאות פעולת התגמול הראשונה בירושלים היו זעומות. אף-על-פי-כן נודע לפעולה אותו ערך פסיכולוגי שמילא תפקיד ראשון במעלה בהמשך המערכה: "הוכח לאויב שכוח עברי מסוגל לחדור למשכנותיו ולמוטט בתים על תושביהם. ולא זו בלבד אלא ש"עצם העובדה שכוח יהודי יצא מתוך תחום האזור היהודי, ולא רק בירושלים כי אם בארץ כולה, ונכנס לכפר ערבי ופוצץ בית או שניים ופגע בכמה אנשים גרם לכר שהערבים היו צריכים לקחת בחשבון ולפצל את כוחותיהם ולהגן על הכפרים והשיירות שלהם. בסביבות חיפה נבחר כיעד להתקפה הכפר טירה, אף הוא קן-מרצחים ידוע, שממנו יצאו תוקפי התחבורה העברית בכביש חיפה- תל-אביב. לרשותו של מפקד הפעולה משה עמיאל, מפקד הח"ק בסניף חיפה - עמדו כחמישה-עשר מוותיקי חיל-הקרב בסניף שהתקדמו באשון-ליל (11/12), שעה קצרה לפני חצות, לעבר מרכז הכפר, בצורה של התגנבות-יחידים, חוליה אחר חוליה. משהגיעו אל המרכז נקראו מפקדי החוליות אל מפקד הפעולה נקבעו להם היעדים, לכל שני בניינים - אחד לפיצוץ, שני להצתה. תחילה פעלו המציתים ואחריהם החבלנים. לפי הודעת מפקדת הארגון על מבצעי אותו לילה, "חיילינו נתקלו בכנופיה מזוינת ונכנסו לקרב אתה. במשך למעלה מחצי שעה נמשך הקרב שבו הופעלו מכונות-ירייה, רמוני יד וכו' לפי דיווחים שונים, שנמסרו אחר-כך בעיתונות, היה מספר ההרוגים מקרב הערבים קרוב לעשרים. לתוקפים לא היו אבדות, והחוליות נסוגו כולן בשלום לבסיסן - חורשה בשכונת אחוזה. בסביבות תל-אביב פקדו חיילי האצ"ל את הכפר יאזור, אף הוא בסיס-פעולה לאנשי כנופיות שהתנכלו יום-יום לכלי-רכב יהודיים בכביש הראשי העובר את הכפר. לפי "הודעה על מבצעים" של מפקדת הארגון מן ה-14 בחודש "הפציצו חיילינו את בית-הוועד של הפורעים. שישה פורעים נהרגו ורבים נפצעו". ב-12 לדצמבר מוקדה פעילות הפשיטות ההתקפית כנגד ריכוזים ערביים בירושלים, יפו והכפר הערבי יהודיה שליד פתח-תקווה. בירושלים הוטלה, לאור היום, מתוך מונית שהוחרמה באותו יום, חבית טעונה חומר-נפץ ורסיסים לרחבת שער-שכם, במקום בו התרכזו רבים מאנשי הכנופיות. מן ההתפוצצות נהרגו כעשרים איש ונפצעו קרוב לחמישים. בדרך הנסיגה נתקלה המכונית, ובה ארבעת התוקפים, במשוריין בריטי, שהחל רודף אחריהם, אבל הצעירים הצליחו להתחמק והגיעו בשלום לבסיסם בשכונת-הבוכרים, ונשקם עמם. בשעות אחר-הצהריים של אותו יום נפקד מרכזה של יפו. ליד בית-הקפה "ונציה", הסמוך לקולנוע אלהמברה - הקן הראשי של המרצחים ביפו, נעצר טנדר צבאי שהגיע לשם דרך הרחובות סלמה וקינג ג'ורג', הטנדר לא עורר כל חשד ושני אנשים לבושים כערבים ירדו והניחו חבילה גדולה ליד בית-הקפה שלידו נמצא גם שירות של מכוניות טקסי. האנשים עלו מיד על המכונית והסתלקו בה לכיוון כביש ירושלים. מיד לאחר שהסתלקו התפוצצה חבילת המוקש, הרסה את בית-הקפה וקטלה ופצעה קשה עשרות מיושביו; הודעת האצ"ל מציינת שהמכה באה לאחר התקפה ערבית שנערכה בלילה הקודם על תל-אביב ו"כתגובה על ההתקפות הרצחניוה על העיר העברית", וכן שחיילי הארגון חדרו למקום "על אף השמירה של הצבא והמשטרה והפורעים המזוינים". ניכר שהפעולה שיבשה את צעדי ההתארגנות הראשונים של הגנת העיר הערבית, שהופקדה בידי ארגון המכונה "צבא מגיני אל אקצא". הם חילקו את העיר ל-13 אזורי התגוננות ופתחו בארגון ההתגוננות, אבל "עוד בטרם הושלם ארגון העיר וחלוקתה לאזורים", מעיד נימר אל-חטיב, ממנהיגי "האחים המוסלמים" בארץ, ומראשי הכנופיות בחיפה, "הוכתה יפו שתי מכות גדולות. הוטלה פצצה ליד קולנוע אלהמברה ופוצץ בנין הסראיה, שבו שכנה הוועדה הלאומית, בכל אחת מההתקפות האלה נהרגו כ-20 ערבים ונפצעו רבים" ("בעיני אויב", עמ' 31). מבצעי הפשיטה של האצ"ל באותו יום נחתמו בחדירה לכפר יהודיה, שממנו יצאו "המרצחים הברברים של שלושת אחינו שנסעו בכביש לוד". לפי הודעת לשכת-העיתונות הממשלתית הגיעו המתקיפים לכפר בארבע מכוניות גדולות לבושים כאנשי-צבא וחובשים. הם נתקלו באש, ובקרב שנתגלע ונמשך למעלה ממחצית השעה נהרגו שבעים ערבים ושבעה נפצעו. מכונית משוריינת של המשטרה, שניסתה לתקוף את היחידה מן העורף, "שותקה באש חיילינו", וכולם חזרו בשלום לבסיסם. שלושה ימים לאחר מבצעי הפשיטה של האצ"ל יצא הארגון בפניה נוספת "אל שכנינו הערבים" : "אנחנו אשר במשך ארבעים ושמונה שעות גרמנו לפורעים שלכם פי כמה וכמה אבדות משהם גרמו לבני עמנו במשך שבועיים - אנחנו חיילי הארגון הצבאי הלאומי, קוראים לכם לשלום." ב-14 בחודש כותב העיתון "הארץ": "מפנה במצב הכללי חל עם התחלת הפעולות הנרחבות של האצ"ל שגרמו לאבדות רבות בקרב הערבים." המפנה נשתקף מיד גם בעיתונות הארץ גם בכלי-התקשורת בעולם. לאחר תקופת הפוגה ממושכת יחסית במבצעי האצ"ל שוב הראתה המחתרת היהודית את כוחה ותושייתה: בכל ההתקפות, שנערכו בלב הישוב הערבי, לא הייתה גם אבדה אחת בנפש בצד התוקפים. העיתון מזכיר גם פעולת-הגובה אחת של ה"הגנה" מן ה-11 בחודש - הצתת מוסך של אוטומובילים ברמלה כעונש על התקפות התחבורה העברית ופרשנו הצבאי, המעריך פעולה זו באותו גיליון, מניח את האפשרות שמעשה זה אינו "אלא אות-אזהרה לפורעים וסימן-עידוד למתונים, כדי שיגבירו את מאמציהם להשכנת השלום. אחרי מאורעות אתמול יהיו אולי הנימוקים משכנעים יותר". חמישה ימים לאחר "ארבעים ושמונה השעות" של מבצעי האצ"ל ביצעה ה"הגנה" את פעולת-התגמול הראשונה שלה בצפון הארץ פעולה זו תרמה להרמת המוראל בשורותיו של ארגון זה. המעשה, ועמו גם זה שבא אחריו ב-21 בחודש בכביש רמאללה-לטרון, העלה בישוב העברי את ההנחה שה"הגנה" עולה גם היא על פסי התגובה המוחצת, והאצ"ל קידם ואת בברכה. "אם תתאמת ההנחה," נאמר ב"סקירה", הבולטין הפנימי של הארגון, "על שינוי הטקטיקה של ה'הגנה' - לפני פרוץ המאורעות הבטיחו מנהיגי היהגנה' כי שנת תרצ"ו לא תחזור עוד - אז יתכן, מבחינה שלנו, הסדר אופרטיבי בין המעמד לבין ה'הגנה'." ואולם, קובע ומבטיח האצ"ל, "אם ה'הגנה' תנסה להשליט את שיטת ההבלגה הרת-האסונות ימלא המעמד את תפקידו המלחמתי בלי הסכמת המבליגים" (במחתרת ד', עמ' 107). |
