| נציב בית"ר בפולין |
מאז נשמע קולו לעיתים קרובות בכנסים ובמרכזים יהודיים בהם ביקר תכופות. בביטאוני מפלגתו, "המצודה", "המדריך" ואחרים כבר נתפרסמו מאמריו. ב-1937, בגין חזר משליחות כעומד בראש תנועת בית"ר הצ'קוסלובקיה והשתלב שוב בנציבות של התנועה בפולין. במקרה אחד, הוא אירגן מול שגרירות בריטניה בבירת פולין הפגנה למען הגדלת מספר רב יותר של רשיונות לעלייה אשר צמצמו שלטונות המנדט הבריטיים כתוצאה של הטרור הערבי. הוא נעצר ונכלא ל-6 שבועות בבית הסוהר הנודע "פביאק". היה זה מאסרו הראשון ומאבקו הראשון בבריטים. כשהוזהר, כי יישלח למחנה ריכוז אם ימשיך במחאות מסוג זה, הגיב: "הנוער שלנו מוכן לשאת למען ארץ ישראל אף עונשים וקורבנות קשים יותר." בגין גם התחיל לעסוק בארגון הקבוצות הראשונות של עולים "בלתי-ליגאליים" אשר גנבו את הגבולות בדרכם לארץ-ישראל. גם בכינוס העולמי השלישי של בית"ר, שנערך ב-1938 בווארשה, התנגש עם ז'בוטינסקי, הפעם ביתר חריפות. "אחרי הציונות הפוליטית והמעשית, אנו ניצבים לפני עידן הציונות הצבאית", הכריז בגין, שנאם כנציג של הזרם האקטיביסטי - המקסימליסטי בתנועה הרוויזיוניסטית בפולין. "עלינו לצבור כח, שלא יהיה תלוי בחסדי זרים. אם ייוצר כח כזה, תבוא גם עזרת העולם". באותו כינוס נתקבל גם התיקון שהוא הציע לנדר הבית"רי, שחיבר זאב ז'בוטינסקי. אחרי המילים "אכין זרועי להגנת עמי", הוחלף ההמשך: "ולא אשא זרועי אלא להגנה" במילים: "ולכיבוש מולדתי". ז'בוטינסקי נזף במורד הצעיר ויחד עם זאת גברה אליו אהדתו והוקרתו ובמרס 1939 מינהו לנציב בית"ר בפולין, כמפקדם של 70 אלף ויותר בני נוער. בהודעת שלטון בית"ר עם מינויו, נאמר: "רצונו הפרטי של הקצין מנחם בגין היה לעלות לארץ ולהמשיך את שירותו הבית"רי שם, ואולם השלטון מצא לנכון לדחות את עלייתו לפי שעה ולהטיל עליו, לפחות למשך זמן מסוים, את התפקיד האחראי הזה בפולניה". "זמן מסוים" זה ארך כמה חודשים בלבד. מלחמת העולם השניה פרצה כעבור מחצית השנה, ואילו עלייתו לארץ ישראל של מנחם בגין נדחתה בארבע שנים. מאורעות קודרים ביותר עמדו להתרחש, אך קודם להם, ב-29 במאי 1939 (י"א סיוון תרצ"ט), זכה מנחם בגין לאירוע אישי משמח: נישואיו עם עליזה (אלה) לבית ארנולד בטרוטסקוביץ'. הוא הכיר אותה בבית אביה, צבי, ראש המפלגה הרוויזיוניסטית בדרויהוביץ, שם עשה בגין כמה חודשים בהשתלמות במשפטים. הייתה זו אהבה ממבט ראשון: "ליד השולחן ישבו שתי נערות בנות 17, תאומות. למרות הדמיון, הבחנתי מיד ביניהן . אחת מהן, אלה, מצאה חן בעיני מיד. בו במקום החלטתי, שהיא תהיה אשתי...". עם אירוסיהן כתב לו ז'בוטינסקי כדברים האלה: "ידיד! היו לי בחיי ימים טובים וגם טובים מאד, אך הטוב שבהם היה היום ההוא, כששמתי טבעת על אצבעה של אישה ואמרתי לה תשע מילים עבריות." ז'בוטינסקי נסע לדרוהוביץ והיה שושבינו של בגין מתחת לחופה. עמו באו מאות בית"רים ידידים. כעבור ארבעה חודשים, בספטמבר 1939, פלשו הגרמנים לפולין. בריסק נפלה לידיהם לפני שכבשו את וארשה המופצצת. באומץ לא ישוער התייצב אביו של בגין לפני המושל הנאצי, מחה על מאסרי יהודים ותבע את שחרורם. זו הייתה שליחותו האחרונה בשם בני עירו היהודים. בריסק נמסרה על ידי הגרמנים לידי הרוסים, שהחזיקו בה עד יולי 1941. משנכבשה מחדש על ידי הגרמנים, הקימו בה גטו, שחוסל באוקטובר 1942. על אשר ארע לבני משפחתו שמע בגין מפי עדי ראיה לטרגדיה: "את אמא הוציאו הגרמנים מבית החולים והרגו אותה. את אבא טיבעו בנהר יחד עם 500 יהודים. אבא הלך בראש והם שרו, על פי הצעתו, 'אני מאמין בביאת המשיח' ו'התקווה' - וכך הטילו אותם לנהר". |
