מלחמת שלום הגליל
משהובטח הסכם השלום עם מצרים - גם אם "הצטנן" מאוד תחת נשיאותו של מובארכ - התפנה מנחם בגין לחזיתות האחרות, בהן נקט עמדות תקיפות: ברמת הגולן הוא יזם החלת החוק הישראלי; בבגדאד פוצצו מטוסי חיל האוויר את הכור האטומי העיראקי; ואילו ביהודה, שומרון וחבל עזה גבר מאד קצב הקמתם של הישובים היהודיים בחבלי נחלות אבות אלה.
והייתה חזית נוספת, שבה הטביע את חותמו, חזית הפנים, החזית החברתית: היה זה מנחם בגין שהסיר מחיצות בעם בין "ישראל הראשונה" ל"ישראל השנייה", קידם את ערי הפיתוח, יזם את המפעל הלאומי של "שיקום השכונות" וזקף את קומת השכבות שבמצוקה. המאמץ ליישב את ארץ-ישראל המשיך ביתר שאת וישובים רבים הוקמו ברחבי יש"ע.
כשוחר צדק ואמת, יזם מנחם בגין במארס 1982 הקמת ועדת חקירה ממלכתית לחקר רצח חיים ארלוזורוב, וזו פסקה כי לא יד הרביזיוניסטים הייתה במנהיג היהודי הגדול שנרצח בשנת 1933 ושרציחתו גרמה לריב ומדון במחנה הציוני למשך עשרות שנים.
בגבור ההתנכלויות ליישובי צפון הגליל מצד מחבלים שפעלו משטח דרום לבנון, ובעקבות ניסיון ההתנקשות בחיי שגריר ישראל בלונדון, ניתנה לצה"ל ב-5 ביוני 1982 (י"ד סיוון תשמ"ב) ההוראה לפתוח במבצע "שלום הגליל". מנחם בגין קיווה, שהמבצע יהיה בן כמה ימים ולא יתמשך אל מעבר ל-40-45 ק"מ מגבול ישראל. הוא אף הצהיר, כי לאחריו "תשקוט הארץ ארבעים שנה". ואולם לא כך התפתחו פני הדברים.
על אף השמדת בסיסי המחבלים בדרום לבנון ויציאתם מביירות, ועל אף ההסכם הישראלי-לבנוני שהושג, התמשכות המלחמה חודשים ארוכים, מספר הקורבנות (666 חללים) והטבח שביצעו הפלנגות הנוצריות בפליטים הפלסטינים שבמחנות סברה ושתילה, השאירו רישומם על ראש הממשלה המיוסר של ישראל.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה