| רמת רחל נהרסה - וניצלה |
לאחר תום הקרב על רמת רחל העלה הפיקוד המקומי של האצ"ל כנגד הפיקוד הדרומי של ה"הגנה" טרוניות דומות לאלה שהועלו לגבי המערכה בשייח' ג'ראח ובבית הספר לשוטרים. "בבית הספר לשוטרים," נאמר בדו"ח שמסר מרדכי רענן על שיחה בינו לבין דוד שאלתיאל מיום ה-26 במאי (י"ז אייר), "ובעמדות הקדמיות של שייח' ג'ראח לא צרפתם כל נשק אנטי-טנקי למרות דרישתנו... ברמת רחל הייתה שוב אותה תופעה: שתי מחלקות שלנו, במקום שבע, בלי נשק כבד, למרות שהיה ברור לכם שתבוא התקפת נגד. רק תודות לרוח אנשינו עמדנו במערכה" (אופיר, עמ' 115). גם היה מיקוח בין שני הארגונים על חלוקת כלי הנשק המרובים שהשאיר האויב בשדה. ואולם ניכר שעד מהרה פינה הרוגז ההדדי מקומו לתחושת המאחד את שני הצדדים. היה זה מקרה ראשון במערכת תש"ח שהגנת יישוב מיישוביו של מחנה השמאל הציוני נמסרה ליחידת הארגון הצבאי הלאומי, וכך כתב אז על המגינים יוסף עוזיאל, מלוחמי ה"הגנה" בדרום ירושלים, בכתב העת "בטרם" מיום 15.7.48 (ח' תמוז תש"ח) (פ-פ"א): "הגענו לרמת רחל. מי אמר שהאצ"ל נסוג? אכן, יחידות מועטות עמדו בקרב גבורה כזה שבו עמד האצ"ל ברמת רחל. יום תמיד היו מבודדים ומנותקים ועמדו בפני הסתערות המונית של לגיונרים וחיל מצרי סדיר, אף לאחר שנאלצו להפקיר את עמדותיה החיצוניות של רמת רחל ולהתבצר בבניין הגדול בלבד. אחרי נסיגתו המהירה של האצ"ל משייח' ג'ראח פקפקנו בכושר הקרבי של חייליו - אך עמידתם ברמת רחל אחתה את הקרב: לב דיבר ללב ולחיצות ידיהם של אנשי האצ"ל הנצורים גילו לנו גם מה רבה אהדתם לנו. הפצועים הרבים שנתגוללו על הרצפה התעודדו: מי אתם? תגבורת? באמת באתם? - יחי החי"ש!... עיני רבים מאתנו נתלחלחו קמעה למראה הפצועים הרבים שהמשיכו ללחום אף בהיותם כבר על סף הייאוש! - "אין דבר, חברה, אתם חוזרים! התעודדו!" אצ"ל נפרד מאתנו: - "החזיקו מעמד כמונו, אל תיסוגו!" - "אל פחד, חייכנו, החי"ש לא ייסוגו!"... (עמ' 35) בליל ה-25 במאי (ט"ז אייר) השלימה את ההשתלטות היהודית על הרמה פשיטתה אנשי ה"הגנה" לעבר מנזר אליאס, "שנעזב מכוחות הלגיון, ומוקש הכביש בסביבתו. מעתה נשארה "הרמה" בידי החיילי ה"הגנה"" (לורך, עמ' 215). |