| "מבצע קדם" |
בתום הסיורים הגיע פאגלין לכלל מסקנה שאין באפשרות ארגונו למלא את המשימה בכוחות עצמו, ללא שיתוף פעולה מצד ה"הגנה": "שאלתיאל היה תקוותנו האחרונה" (שם, שם). נתברר כי גם ב"הגנה" נשקל הדבר וב-15 בחודש (ח' תמוז), יום אחד לאחר פעולת הסיור של פאגלין וחבריו, "הודיע שאלתיאל כי הוא מוכן להתקפה על העיר העתיקה", ולא עוד אלא ש"ביקש להכין את כוח אצ"ל לאותו יום" (אופיר, עמ' 185). אמנם חלו דחיות אחדות ואנשי הארגון פירשו אותן ש"לא נועדו אלא לשבש את תכניות הפעולה העצמאיות של האצ"ל" (שם, שם), אבל למחרת היום הוציא ראש אגף המבצעים במטה הכללי של צה"ל הוראה לשאלתיאל, כמפקד חטיבת עציוני, להוציא את אנשיו לאחד משני מבצעים אפשריים בליל ה-16/17 בחודש (ט' י' תמוז): שחרור שייח'-ג'ראח או הקמת ראש-גשר לעיר העתיקה. בהוראה הודגשה עדיפותו של מבצע שייח'-ג'ראח, אבל "מפקד החטיבה בירושלים החליט בכל-זאת לבצע את מבצע 'קדם', את כיבוש העיר העתיקה, בהתקפת-מצח בלא שתכותר תחילה" (לורך, עמ' 342). באותו יום ה-16 ביולי (ט' תמוז) קיבל שאלתיאל, מאת ד. בן-גוריון בתפקידו כשר הבטחון בממשלת ישראל הזמנית, הוראה נוספת, שקדמה לה הודעה בדבר החלטת מועצת-הבטחון של האו"ם על הפסקת-אש בירושלים בשעת-בוקר מוקדמת של ה-17 בחודש (י' תמוז) (5:45). ההוראה הטילה על מפקד מחוז ירושלים להתקשר מיד עם הוועדה הקונסולרית הממונה על הפסקת-האש ולהודיע לה שהוא מפסיק את האש, בפקודת הממשלה, בהתאם לאותה החלטה, בתנאי שהוועדה תודיע עד 12 בלילה ש"הערבים נענו להפוגה ויפסיקו את האש ברבע לפני שש בבוקר לפי שעון ישראל". מאחר שלא נותר אלא זמן קצר עד היכנס ההפוגה לתקפה קיננה הדאגה שמא לא יספיקו הלוחמים להשלים את משימתם גם אם תתנהל בהצלחה לפי התכנית הקבועה מראש, ושאלתיאל "כתשובה על חקירתו הדאוגה של רענן חזר על התחייבותו שאם יבקיעו להם כוחות עבריים כניסה לעיר העתיקה הרי לא יצאו. הוא יתעלם מן ההפוגה" (יום האש, עמ' 439). |