מכתבים


לעדנה, שמוליק ועודד22.11.67

"מזרע
לעדנה, שמוליק ועודד, שלום רב!

אשר לנעשה אצלנו - הרי החדשה המרכזית היא הולדת הבת השלישית שלנו, שרוני יקרא שמה בישראל. המאורע החשוב הזה קרה אתמול בבוקר. רוני שוקלת 3.3 ק"ג. לבת ולנעמי שלום. שתיהן, וכמובן גם תמי וענת מוסרות לכם המון דרישות שלום. מסתבר שהמלחמה לא שינתה את המסורת, ואנחנו עושים בנות, בנות זוג לבני ישראל. האמא שלי כמובן מאושרת וכבר הספיקה לבקר ולראות וכו' וכו'...
קצת מעשיות על הנוער שלנו מחוגי צה"ל. ישי צימרמן עבר ניתוח נוסף ביד ימין לאחר שנפצע, והיא נשארה די מוגבלת. הוא נפצע בירושלים, כמ"מ בסיירת של מיכה קפוסטה. יש סיכויים שהניתוח הזה ישפר את המצב בהרבה. קציה, אריק שליין, אורי אופנהיימר, ישי ואני נסענו לפני 3 שבועות לאריק שרון, אחרי האסון שקרה להם. הוא כבר קצת התאושש, והיתה פגישה מאוד מרגשת. ובאמת, אריק קיבל אותנו, והרגשנו כולנו שזה נגע ללבו, וחשוב שעשינו זאת.
בימים אלה אנחנו חוזרים לשרת במשך 40 יום לשמור על גבולנו המזרחי (ירדן), ויוסי פרדקין כבר עסוק בהכנות קדחתניות. אגב, שירות ממושך כזה, ואף יותר, יהיה מנת חלקו של כל איש מילואים בצה"ל בשנה הבאה, שהרי יש לשמור על אימפריה גדולה.
מה שאפשר לציין, שהרגשת הבטחון בארץ היא רבה, שהרי יש תקריות - אך הן רחוקות מרחק רב מכל יישוב אזרחי. כשיורים בגבול ירדן - ניר אליהו ומגל שקטים. וכשיש תקרית בגזרה הסורית, הדיה לא מגיעים לדן ולגדות. ולגבי גבול מצרים - אין כבר מה לדבר, מאז פצפוץ בתי הזיקוק בסואץ שקט מוחלט בגזרה זו. בקיצור - בעיות בטחון יש, אך היחיד העוסק ומועסק בהם הוא הצבא, והאזרחים רחוקים ושלווים, וזה כמובן דבר גדול.
...מתוכן המכתב אתם לבטח מבינים שאותותיה וחוויותיה של המלחמה עדיין לא פסקו מלהיות הנושא המעסיק ביותר, אותי לפחות, למרות שבחיי יום-יום זה לא מורגש, אך כשיש קצת זמן לחשוב ולהרהר תמיד חוזרים לאותו נושא, לאותן דמויות של אלה שנפלו או נפצעו, או סתם למאורעות המלחמה. מסתבר שוב שבמלחמה עצמה דברים מתנהלים בקשיחות ואכזריות, אך עיכולם של המאורעות הוא ענין של חודשים ואולי שנים. מה גם ששכנינו לא שוקטים, ובגבולות, ובמיוחד בזה שבו אנו עומדים להיות, המלחמה שוב בעיצומה: רק היום היתה תקרית ונפלו שלושה חיילים שלנו + מטוס וטייס.
שמוליק, יש לך המון דרישות שלום מן החבר'ה כאן, צבה, תמרה, הגר, בן, ראובן לוין, מוש, כולם דורשים בשלומכם, ולא שוכחים להתנצל על עצלותם כי רבה.

ולכם המון המון שלום, ולהשתמע - מחנן". | לנעמ'קה החמודה26.10.53

רחוק-רחוק

"לנעמ'קה החמודה, חזק ושלום!

חזרתי, ישנתי, אכלתי, אני בריא ושלם, מבסוט, ומעל לכל - מחזיק מעמד. אחרי ליל נדודים כמו שהיה לי אמש - היה תענוג עצום לשכב היום מ-12.00 עד 5.00 אחה"צ, לישון שנת ישרים בלי שום חלומות מתוקים או זוועתיים. בקיצור - היה כביר. ועכשיו, כמובן, יש זמן, מוזה וחשק כביר לכתוב לנעמ'קה החביבה שלי.
אחרי שנרגענו קצת, עבר כל הלילה בשקט, אבל במתיחות - לילה שלם שוכבים בין ערמות זבל מעלות צחנה, זה לא המצב הנעים ביותר.
לפנות בוקר התושבים, תושבי הגבולות, מבוהלים מגיפים את התריסים. בחלקם לוקחים את חבילותיהם על גבם ועוקרים מן המקום. האחרים - חרדים ומגישים לנו תה חם ומאכלים טובים, קבלת פנים לבבית כזאת, רק הרגשת קרבת קרובים או אחוות אחים לפני רגעים אחרונים, לפני שאש תכסה השטח. נעמ'קה, כל הסיפורים הכתובים בספרים על אחוות לוחמים הם אמת עצומה. נעמ'קה, חוץ מזה שלומי טוב.

שלך לתמיד
חנן
נשיקות חמות-חמות." | אי שם3.5.5519.4.55
"אי-שם
יש הפסקה בשיעור ואני מוכרח לכתוב מלים מספר לכבוד יום ההולדת שלי. אני מוכרח לציין לטובה שהסיפורים המזעזעים אודות המקום פה הם הבל, ואני עדיין במוראל גבוה ביותר, איאלץ לעבוד כנראה לא קל כאן, כי אין לי מספיק הכנה. עד עכשיו לא נתקלתי בקשיים מיוחדים ואני משוכנע שכך ילך גם הלאה."


"אי-שם
...אתמול חזרנו מ'טיול' בחוץ אחרי שבוע די קשה, אבל אני מוכרח לציין את עצמי לשבח - עברתי את זה בקלות עצומה. נדמה לי שעכשיו אני בשיא כושר הביצוע שלי מבחינה גופנית, למרות השרב הגדול הכל עבר פשוט נהדר. אחרי הכל זה נותן לי סיפוק לא קטן, בעיקר כשאני נזכר שזה מקרב אותי בשבוע נוסף לקראת הסיום. והיום יש זמן לנוח ולהתגעגע לנעמ'קה שלי 'הרעה' שלא שלחה לי מכתב כל השבוע שעבר. נעמ'קה, נורא הייתי רוצה להיות עכשיו בבית אצלך, בחיקך, לנשק לך בלחי ולשאול - "איך הצלחת לברוח מגן-חיות, קופונת שכמותך?" ואת תחייכי את החיוך הרחב והחביב ותגידי: "אני בכלל לא קופונת."
...מה שלומך, נעמ'קה? עבודה קשה ועייפות רבה, נכון? אין דבר, בשביל שזיפים כדאי... גמרתם כבר את הדילול? מה נשמע במשק? גמרו להוציא תפוא"ד? בכלל, אני מחכה לחדשות מהבית, ובעיקר ממך, נעמ'קה.

שלום שלום נעמ'קה שלי ולהתראות אולי בשבוע הבא.
הרבה נשיקות - מחנן".