|
בני מרשק נפצע בפניומכיוון שהפעולה במנזר הייתה " מיבצע על - פלוגתי", היה המפקד אליהו סלע (רעננה), קצין המבצעים וסגנו של המג"ד.
היה עליו לתאם את פעולות הכוח הפורץ עם הפיקוד בנווה שאנן.
רעננה חצה במרוצה את החצר הפנימית הקטנה של המנזר, עלה במדרגות שהוליכו ממנה אל הגג , נוכח לדעת שכבר לא נותר שם איש מאנשי האויב, הציץ לשני החדרים שבקצה הגג, ראה שהם ריקים, וירד למטה. בני שדבק בעקבותיו, נמצא לצידו בהגיעו אל הצדרגה התחתונה.
"זהירות "קרא בני, וכבר נשא את ה"סטן" שלו אל מול ערבי שצץ אי - שם אולי ממקום מחבוא בפינת החצר.
נשמעה נקישה מתכתית מחליאה. ה"סטן" לא ירה.
הערבי התאושש וכיוון את נשקו אל בני. כאשר לחץ על ההדק, כבר היה פצוע פצעי מוות מצרור ששילח בו ה- " טומיגן" של רעננה. אבל קליעיו של הערבי התיזו רסיסי אבן מהקיר, והרסיסים פצעו את בני בלסתו ובשפתיו. מיד נשטפו פניו דם רב, והוא הועבר לטיפולו של החובש אברהם. | התארגנות להגנה היקפיתבינתיים כבר עלה אורי על הגג, שנראה לו כמקום תצפית ועמדת הגנה ראשונים במעלה בכל הבניין כולו.
קשה היה לראות "עיוור" זה של הבניין. כאשר ירד אורי למטה, כבר העביר רעננה הוראה לרפול להתפרס עם אנשיו קרוב יותר לבית הבוער- ולהשתלט על הבית מיד לאחר שתשכך הדליקה בו.
לאחר שנערכו אנשי רפול להגנה בגיזרה הדרומית ונפרסו כוחות על הגג ובאגפים האחרים, הציץ רעננה בשעונו ולא האמין למראה עיניו: השעה הייתה שתיים בלילה, הקרב לכיבוש המנזר לא נמשך אלא שעה קצרה בלבד! על פי השקט שנשתרר סביב, ניתן היה להאמין כי אכן נסתיים הקרב. המפקדים הלכו איש איש אל פקודיו. רעננה קבע את מפקדתו בחדר פינתי בקומת הקרקע של המנזר. בחדר הסמוך הקים החובש, אברהם קלאר, את "תחנת החבישה", שם רוכזו הפצועים, קיבלו טיפול ראשון ונחבשו. | התקפת נגד - ערביתהכך חיכו בצפיה לאור ראשון. בינתיים יצא רעננה לסיור מפקדים על פני המנזר, ביקר אצל הלוחמים בעמדותיהם, השמיע מספר דברי עידוד באוזני הפצועים, וניגש ביחד עם מוטקה, בני ויוסף (יוסקה) יהלום, אל הפתח האחורי של המנזר על מנת לצפות החוצה. המפקדים הקפידו שלא לעמוד ממש בפתח, והצטודדו לשני הצדדים. יוסקה נשען בידו אל המשקוף. לפתע עקר ידו וצעק: "אי! "דם ניתז ממנו על בגדי חבריו: כדור אויב פצע אחת מאצבעותיו.
זה היה אחד הקליעים הראשונים מתוך מטר צפוף, שהמטירו הערבים בהתקפת נגד נמרצת. עד שהספיק רעננה להעביר מבט ימינה ושמאלה, כבר נמצאו הערביים במרחק של 10 מטרים מהבניין. התקפת הנגד הערבית נערכה בו זמנית משני אגפים - ממערב, לנוכח המדרון שעליו היו פרוסים רפול ואנשיו, וממזרח - מן החורשה שנתמשכה מן המנזר אל שכונת קטמון עצמה. ההסתערות הייתה מהירה מאוד, ונהנתה מחיפוי תכליתי של צלפים, מקלעים ומרגמות. קל היה לערבים לפגוע בפלמ"חאים, אשר רבים מהם עדיין לא היו בעמדות טובות, ואילו למחזיקים במנזר קשה היה לפגוע בערבים, שהתמצאו היטב בשטח וניצלו כל טרסה וכל גדר אבנים. אש מילאה את כל פתחי המנזר. קליעים חלפו לאורך המסדרון החוצה את הבניין. אי אפשר היה לשרבב חוטם מכל מקום שהוא, מבלי להסתכן בקטיעתו.
"אש! אש מכל הכלים!" פקדו מפקדים, שהתעלמו מן הסכנה והתרוצצו מחלון לחלון, מעמדה לעמדה, לוודא שאין פירצה אשר בה יוכל האויב לחדור פנימה.
אורי המ"פ רץ במעלה המדרגות, כיסיו מלאים רימוני יד, ורימונים בשתי ידיו. עוד בטרם הגיע אל שפת הגג, החל מיידה רימוני - יד כלפי מטה. אחר כך גחן אל מעבר שפת הגג והמשיך לשלשל רימונים על הכוח הערבי. הכל היו תמימי דעים לאחר המעשה, כי את התקפת הנגד הראשונה שערכו הערבים נגד המנזר עצמו, הדף אורי בן ארי, כמעט בכוחות עצמו. | "לוחמת השחיקה"התקפת הנגד נשברה. הלוחמים נראו המומים מחמת פתאומיותה - ומן העייפות הטבעית לאנשים, שאל זה סיימו קרב קשה נוסף על פעולת כיבוש לילית - לאחר שורה ארוכה ארוכה של קרבות - מצח עקובים בדם. הם היו מיוזעים, שחורי פנים עדיין מן ההסוואה הלילית, מפויחים קמעה מן האש הרבה ומאובקים מן הסיד והטיח שנטחנו ע"י הקליעים הרבים שנורו אליהם. חלפו שניות ארוכות בטרם החלו מטפלים איש איש בנשקו, ממלאים מחסניות ומתכוננים להמשך המבחן שנועד להם.
רעננה, אורי, דדו ומוטקה ביצעו גיחות סיור על מנת לעמוד על המצב. היה ברור שהתקפת הנגד הראשונה של הערבים נשברה - אך בה במידה חשו הכל מבשרם, כי הלחימה על המנזר לא שככה אף כהוא זה.
עד מהרה נתמקדה הלחימה על גדרות האבן ועל הטראסות שמסביב לבנין המנזר; וכן על הבית הגבוה, בעל הרעפים מחלקה עיראקית אחת, עתירת מקלעים.
חלונות הבית הזה חלשו על שניים מאגפי המנזר, והערבים לא חדלו להמטיר משם אש רובים ומקלעים בכיוון למנזר. מחצרו של בית האבן הגדול ירו מרגמות בנות 60 מ"מ, מדגם צרפתי, ופעם אחר פעם נחתו פצצותיהן על גג המנזר ודיללו את הכוח שהחזיק בו.
"לוחמת שחיקה" זו עוררה דאגה גואה והולכת בלב המפקדים שבמנזר. תצפיות גילו, שהערבים מתגנבים בלאט מאחורי גדרות האבן וסוגרים בהדרגה את טבעת המצור. היה ברור, שצריך לערוך התקפת נגד ולהדוף את הערבים שמאחורי הגדרות - אבל כל היחידות שנמצאו במנזר כבר נשתבשו לגמרי. נתפרקו המסגרות, מפקדים פיקדו על פקודיהם לא להם, ולוחמים הפכו למפקדים ופעלו ביוזמתם שלהם. | דדו תופס יוזמהדדו היה אחד המפקדים, שיזמו התקפות נגד באותן שעות ארוכות כנצח.
בשובו מגיחת סיור בחצר המנזר, היתה החלטתו נחושה להדוף יחידת - אויב שנראתה בעיניו קרובה עד סכנה אל המנזר. הוא נכנס לאולם הגדול, שהלך ונתמלא פצועים.
"מי יכול ומוכן לצאת להתקפה?" שאל. הורמו ידים רבות.
"ובכן נזוז"
דדו יצא בראש. בעקבותיו רץ סגנו, אריק עוז (שנפצע ברסיס במצחו). נספחו עליהם רפול, אחד המקלענים ואחרים. התקפת הנגד הזאת נועדה להדוף את הערבים מן האגף המערבי, בו הורגש הלחץ העז ביותר. כבר הבניין, ואילו האחרים סיימו את התקפתם וחזרו אל מחסה המנזר. דדו, מצידו, אירגן מיד התקפת נגד חדשה.
את מהלכה של ההתקפה הזאת הספיק רפול לראות מבעד לחלון המנזר. הוא אמנם נפצע בראשו, אך הפצע היה שטחי. רפול חבש את עצמו, ומכיוון שברכיו פקו למשך שעה קלה, התישב אצל חלון והחל צולף החוצה.
מרחק מה משם התנהלה התקפת הנגד החדשה של דדו.
|
|