עמדת הגג


אך המפקדים, נדמה כי לא ידעו ליאות מהי.
דדו עלה במדרגות, שרבב את ראשו מעל למדרגה העליונה וסקר את המצב על הגג. שני המקלענים עסקו בהחלפת שרשרת - כדורים ובטיפול במקלע; רובאי אחד הציץ כפעם בפעם מעל למעקה הנמוך, אך נמנע מלירות - הן במגמה לחסוך בתחמושת והן בתקווה שלא יחשוף עצמו לעיני צלפים ערביים - במיוחד מן הבית בעל הגג האדום ותריסים הירוקים; ואריק הוא אריה הייקינד - עסק בייצובה של מרגמה בת שני אינטשים, שהיה בדעתו להפעילה כנגד התקפת הנגד הערבית הבאה.
עלה בדעתו של דדו, שאנשים אלה נמצאים על הגג זמן רב מדי, וכי הגיעה השעה להחליפם, שכן הגג היה המקום החשוף והמסוכן בכל הבניין. מעקה הגג היה בגובה כארבעים סנטימטרים ועל כן אי אפשר היה להלך עליו בקומה זקופה, אף לא לנוע בהשתוחחות, אפשר היה רק לזחול. וכל מי ששרבב את ראשו מעל למעקה הגג על מנת להכות באויב, סיכן את חייו.
דדו ירד במדרגות וקרא: "מי מתנדב לעלות לגג?" המתנדבים היו רבים מדי, ועל כן נקבעו מעין משמרות.
"שימו לב", אמר דדו, "אתם מתחלפים אחת לחצי שעה".
הוא עצמו עלה בראש המשמרת הטריה, להשגיח על חילוף המשמרות.
אחרי שהוחלפו המקלענים והרובאי, פנה דדו אל אריק ואמר לו "בוא מישהו יטפל במרגמה".
"אני נשאר עוד מעט", השיב לו אריק. "רק עכשיו טיווחתי את הכלי, ואני היחיד שיודע להפעיל אותו כמו שצריך."