בזכות יכולת העמידה

אריק הייקינד נפצע קשההאנשים אשר בבנין המנזר, מיהרו להגיף את דלתות העץ הכבדות, הירוקות הפונות אל החצר הפנימית. לאנשים שעל הגג לא היו אמצעי הגנה כל שהם.
בזו אחר זו התפוצצו פצצות על הגג - ואחת מהן מצאה את אריק החבלן. "מפקד! מפקד! "נשמעו קולות בהולים מהגג. "שילחו למעלה מפקד וחובש!"
דדו ואברהם הבחינו בהבדל שבין זעקות שבר אלה ובין קריאות שנשמעו לפני כן, כשאר נפגע לוחם ונזקק לפינוי ולטיפול, הם רצו מתוך הבניין, חצו במרוצה את החצר הפנימית ועלו במדרגות במהירות הבזק.
דדו היה הראשון ששירבב את ראשו מעל למדרגה העליונה וראה את הנעשה על הגג. אחד משני המקלענים לא הירפה מכלי נשקו, וירה באויב, ואילו השני רבץ ליד אריה הייקינד, שפניו נכבשו בזפת של הגג וידו האחת נחה על המרגמה המעלה עשן.
פצצת מרגמה התפוצצה מאחורי אריק וכמעט קטעה את רגליו מהפלג העליון של הגוף.
ברגע בו עמד דדו לעלות אל הגג, פקח אריק את עניו, הבחין בו וקרא בקול ניחר: "לא צריך לעלות אני בא אליכם.."
המחשבה שהניעה אותו לומר דברים אלה, הייתה ברורה אין טעם לסכן חיי אחרים על הגג הקטלני. הפצוע יפנה את עצמו עד המדרגות.
אבל מראה פניו, המעוות מכאב נורא, הניע את דדו לצעוק אליו: "אל תזוז מהמקום! מיד יבוא אליך החובש! "
עד שהספיק אברהם להגיע אל המדרגה העליונה, כבר נמצא אריק לידה. הוא גרר את עצמו כדי מטרים אחדים. לא ניתן אלה לשער את שיעור המאמץ שנדרש ממנו ואת עוצמת יסוריו.
בזהירות רבה רבה, לאט לאט, הורידו אברהם ועוזריו את ארייה הייקינד מן הגג. נדרש טיפול ממושך מאוד עד שחדל דמו לזרום מגופו השסוע. | מתנדב לעליית הגג | "אל תתנו להם לעבור!" | מספר הנפגעים הולך ורבעוד התקפת נגד נשברה . שוב היה על העיראקיים להעניק חיפוי לאחיהם - לנשק , שניסו לגרור פצועים מן השטח הפתוח שבין המנזר ובין העמדות הערביות בשכונת קטמון. אש מרגמות תכופה וצפופה מזאת ששימשה חיפוי להסתערות הערבית - הונחתה על המנזר , זיעזעה את קירות האבן העבים ופצעה את גגו המזופת , שנעשה חרוש צלקות - כגופם של הלוחמים אשר הגנו על הבנין.
גגו של החדר הקטן שבפינת הגג, שם המשיך איריק הרכבי לאייש את מקלעו , הלך והתפורר, גושים גושים. טיח נשר על המקלען הבודד וסימא לשניות אחדות את עיניו , אצל האשנב הקטן , הצר והמוארך . עד שנצטללה ראייתו מחדש , ניסה איריק לתת מספר להתקפת הנגד שאך זה נהדפה . ניסה ולא יכול.
למטה בקומת הקרקע , חדלו רעננה והמפקדים האחרים , זה מכבר למנות את מספר הניסיונות הערביים לעקור את הפלמ"ח מסן סימון . הם חדלו גם למנות את מנין התקפות הנגד שנאלצו הפלמ"חאים לערוך מתוך המנזר , על מנת להרחיק את הערבים מהבניין.
כל התקפה עלתה לערבים במספר לא מבוטל של נפגעים. אף על פי שהשתדלו לגרור את נפגעיהם בכל נסיגה שבצעו , הלך מספר הגוויות , שנותרו בבוסתן המנזר ובאגפיו , וגדל משעה לשעה. בשעה תשע כבר ניתן למנות מהגג למעלה מ- 30 גופות גופות של ערבים ועדיין לא רפה הלחץ מעל הנצורים במנזר ובשני הבניינים הסמוכים אליו.
הדרך היחידה לרפות את הלחץ , היתה התקפת נגד. אבל כל התקפה כזאת עלתה לפלמ"ח במספר נפגעים. גרוע מזה , כפעם בפעם היה אחד הפצועים נשאר בשטח הפתוח , לאחר שנסתיימה התקפת הנגד שכן, לא היה מקום שהוא להיאחז בו מחוץ למשלב הבניינים ובסופה של כל התקפת נגד צריך היה לחזור במהירות אל בין הכתלים העבים. אמנם, המסורת המקודשת של צה"ל, שאין משאירים נפגעים בשטח האויב , עדיין הייתה בראשית דרכה , והיו קרבות במלחמת העצמאות בהם נפלו לוחמים יהודים בידי הערבים אבל אחוות הלוחמים כבר הייתה מושרשת עמוק בכל לב , ואיש לא חשב שהוא "מקריב את עצמו" כאשר נחלץ לפנות חבר פצוע או הרוג משטח פתוח, מוכה אש. | קרב ההכרעהבשעה 09:30 התקשרה רעננה באלחוט עם מפקדת הגדוד אשר בנווה שאנן , מסר דו"ח על המצב והתעכב על בעיית האבדות.
" יוספל'ה יש לנו כבר כ- 8 הרוגים וכשבעים פצועים . אמנם , רוב הפצועים פצועים קל אך כל סגל הפיקוד נכלל בנפגעים. צריך לעשות משהוא ללא דיחוי , לפינוי הנפגעים. אנו זקוקים לתגבורת ובמיוחד לתחמושת. כמעט ולא נותרו לנו רימוני יד , ושרשרות המקלעים גם הן פוחתות והולכות."
מפקד הגדוד שעמד בקשר אלחוטי רצוף עם רעננה, ידע כבר שהמצב במנזר קשה ביותר, וכי הבחורים שלו נתונים במצור ובלחץ בלתי פוסק; אבל רק עתה נודע לו מאזן האבדות , ופניו קדרו.
" קשר אותי עם יצחק " אמר לקצין הקשר שלו . הוא התכוון ליצחק רבין ז"ל , מפקד חטיבת הראל. כאשר הושג קשר , אמר יוספל'ה למפקדו: " צריך לעשות משהוא בעניין סן סימון . הבחורים זקוקים לתגבורת ולתחמושת , ויש לפנות את הפצועים."
" אני בא אליך מיד " ,אמר יצחק רבין . אך ידו קצרה מהושיע.
הלחץ הערבי לא נחלש . היה ברור כי הקרב הופך לקרב הכרעה על השליטה בדרום העיר החדשה . כוחות תגבורת ערביים הגיעו מן העיר העתיקה. בין השאר הגיעו גם חיילי הלגיון הערבי עם שלוש שריוניות , בתואנה שהם באים להגן על השגרירות העיראקית בשכונה.
מספר הנפגעים בבנייני המנזר גדל בהדרגה. מספר נסיונות לשלוח פצועים לעבר הבסיס נכשלו . נעשה מאמץ לשגר תגבורת , ולעבר המנזר יצאו פלוגה מהגדוד ה -5 ויחידה מגדוד 61 של חטיבת עציוני , בצירים שונים , כשאנשיהן נושאים תחמושת וחומרי חבישה. רק הפלוגה מהגדוד ה- 5 הצליחה להתקרב למנזר. היא סבלה אבדות רבות ורק 16 מאנשיה הצליחו להגיע ליעד, חלקם פצועים.
המצב במנזר החמיר והלך . נסיגה היה קשה לבצע בשל העובדה שיותר ממחצית הלוחמים היו פצועים. הוחלט לרכז את הפצועים קשה , ולמקש ולמלכד את המנזר. המפקדים יחפו על נסיגתם של אלה המסוגלים לנוע , וכאשר יתקרב האויב אל הקירות, יתפוצץ הבניין והתוקפים ייספו עם הפצועים. | מאמץ אחרון | "ניצול ההצלחה"

הדפסה | שלח לחבר | תגובה
חזרה