מול הצבא המצרי


התקפות ראשונותהתקפה שלישית תוך שלושה ימים , החלה בשעה 0900 ביום ה- 25 במאי 1948. משוריין ערבי החל נע בכיוון מנזר מר אליאס אל שטח הקיבוץ. מקלע ה"לואיס" שבידי אנשי האצ"ל פתח ביריות על המשוריין . זה נפגע ויושביו נפגעו. בשלב זה יצא ה"לואיס" מכלל שימוש . אופיה של התקפה זו , שדמתה לקודמותיה , העיד שמתקיפים היו שוב כפריים מקומיים וכוחות לא סדירים . התקפה זו נהדפה , אם כן, בנקל.
אחר הצהריים החלה התקפה שניה . הפעם כבר של כוחות מצריים , שנעזרו במשוריינים. בשעה 251600 הותקפו עמדות הקיבוץ ע"י כוח שהוערך בכ- 600 חיילים מצריים בסיוע השריוניות. שעה קצרה לאחר שהחלה ההתקפה הצליח האויב להשתלט על העמדות הדרומיות . "נמרוד" שלח כיתת חיילים לכבוש חזרה עמדות אלה . לאחר זמן חזר אחד החיילים וביקש תגבורת , מאחר ורוב אנשי הכיתה נפצעו . אורגן כוח נוסף , בפיקוד "נמרוד" , שיצא לעמדות הדרומיות, אך פגז מצרי ששוגר לעבר הכוח פגע באנשים. הם נותקו עתה מעמדתם העיקרית, חדר האוכל ורק "נמרוד" הצליח לחזור אליו , כשהוא חשוף לאש המצרים ורק בנס לא נפגע. | ב"סטנים" מול משורייניםבחדר האוכל נוכח "נמרוד" שמשוריין מצרי חוסם את הדרך מרמת רחל לארנונה - דרך הנסיגה האפשרית היחידה . הוא יצא לפתח הבניין וגילה לתדהמתו קבוצה של 20 ערבים מזויינים מתקרבים לבניין. במרחק שבו נמצא לא יכול היה לראות מי הם הבאים וחשש שביניהם מצויים גם אנשי הכיתה שנשלחה לעמדות הדרומיות בפיקודו של " יפרח" . לפיכך לא ירה עליהם , אלא כשהגיעו לטווח קצר ממנו והוברר שאנשי "יפרח" אינם ביניהם. הערבים נפגעו ונסוגו בבהלה. בינתיים התקבלו ידיעות קודרות מהנעשה בעבר הצפוני של רמת רחל. כמה משוריינים הצליחו לחדור משם תוך הסבת אבידות לכוח האצ"ל. בידי המגינים נותרה עמדה אחת שהופגזה קשות כך שאי אפשר היה אפילו לסגת ממנה. אחד הלוחמים נשלח לעצור את המשוריינים עם בקבוק מולוטוב , אך בדרך נפצע ופונה כמוהו היו רבים מאנשי הכוח פצועים וכשבידם סטנים בלבד נערכו להגן על עצמם. ואז השתרר לפתע שקט מוזר וההתקפה הופסקה.
שקט זה עורר חרדה רבה בקרב מפקדי האצ"ל וההגנה , שעקבו אחרי הקרב מבית גבוהה בארנונה . השקט, פירושו היה לגביהם קץ ההתגוננות של לוחמי האצ"ל ברמת רחל. גם בקרב הלוחמים בחדר האוכל שררה דאגה לגבי תוכניות המצרים. נוצלה לטיפול בפצועים ולארגון הכוח. | לחימה עד החשכהב- 251600 הגיע רץ מאחת העמדות והודיע בהתרגשות כי כוח המשוריינים חידש את התקפתו ובעקבותיו נע חיל רגלים. "נמרוד" ריכז ת אנשיו בצל החורשה בקצה הקיבוץ ופקד לכוון את הנשק לעבר האויב ולחכות לפקודת ירי . המשוריינים התקדמו והגיעו למרחק של כ - 30 מ' מהחורשה . אחד הערבים המקומיים יצא לבדוק את שטח החורשה , נורה ונפגע . קבוצת ערבים שניסתה לחדור לחורשה הונסה באש והאויב נסוג . במשך שעה תמימה שכבו לוחמי האצ"ל בחורשה ומולם האויב ששלח בחורשה כמה פגזים ותו לא.
בסביבות 251730 חודשה התקפת הערבים על חדר האוכל והחורשה. בינתיים תוקן המקלע שבידי הכוח והוצב בכניסה לחדר אוכל . המגינים ציפו לרדת הלילה. "ידענו שהדבר היחיד שיכול להצילנו הוא החושך "מספר "נמרוד" - " בחושך תוכל להגיע תגבורת , נוכל לשלוח את הפצועים ולקבל נשק יעיל כדי להדוף את האויב".
החשכה ירדה , אך האויב נשאר בשטח והתגבורת לא באה (בירושלים סברו שכוח האצ"ל הושמד, וכמה חיילים שנסוגו מהמקום חיזקו רושם זה) . רק בשעה 252200 הגיע כוח התגבורת וכוח האצ"ל שב לארנונה.