רופא במבחן האש - ד"ר אורי פרויינד


הפצועים זעקו מכל עבר. הם היו מוטלים בחצרות הבתים, ליד הגדרות. ממעל שרקו פגזים וטירטרו כדורים. הדרך המוליכה אל הנפגעים הייתה פנויה רק לגיבורים; אך אם הרמת ראשך - כדור שרק ליד אוזנך, וזה במקרה הטוב ביותר.
ד"ר אורי פרויינד, רופא גדודי בחטיבה הירושלמית, עשה את הבלתי אפשרי. היה זה ב-6 ביוני, יומה השני של המלחמה. בבוקר אותו יום ונצטווה גדודו של ד"ר פרויינד לכבוש את אבו טור שבדרום ירושלים. ההתקפה עמדה להיערך בצהרי היום, בלוויית כוח קטן של טנקים. האויב היה מחופר ומבוצר בשרשרת מצדיות במורד השכונה.
בשעה היעודה הגיע הכוח לנקודת ההיערכות . ד"ר פרויינד תפס מחסה בתחנת האיסוף הגדודית. לרשותו עמדו כמה חובשים ואמבולנסים מאולתרים. ואז, בטרם הספיק הכוח להתפרש, נחתו הפגזים ופצעו שני חיילים. סגן פרויינד היה עסוק בחבישתם והנה הגיע אליו בשורת איוב חדשה: בשטח הכינוס של אחת המפלגות הגדוד נפלו פגזים ופצעו חיילים רבים.
הפלוגה שנעה על הכביש נפגעה קשות. הפצועים נשארו מאחור והכוח המשיך במשימתו. דרך הגישה אל הפצועים הייתה חסומה ע"י אש עזה, שניתכה מכל עבר. שלושה הרוגים היו מוטלים שם ו-11 פצועים חסרי ישע. חובש אשר ניסה להגיע לפצועים לא יכול היה להמשיך בדרכו בשל עצמת האש.
סגן פרויינד חש למקום. הוא לא שעה לסכנה והגיע אל הפצועים. בכוחות עצמו גרר אותם מתוך החצרות והחומות שלידם הונחו, וריכז לצידי הכביש. 11 פצועים היו שם ורופא אחד. הוא טיפל בכולם. אחרי כן התניע קומנדקר שחנה בקרבת מקום, העמיס עליו את הפצועים, ותחת אש תופת פינה אותם לתחנת האיסוף הגדודית. גם בתחנה אי אפשר היה להלך בקומה זקופה. האש הגיעה גם לשם. הדוקטור התהלך זקוף וחבש את הפצועים. הללו נהרו אליו גם משאר הגזרות.
ואז הוטלה עליו משימה נוספת: המג"ד פייקס, אמרו לו, "נפצע קשה". ד"ר פרויינד ועמו חובש חשו למקום. הם הגיעו לכביש, שאי אפשר היה לחצותו בגלל אש הצלפים. החובש נותר מאחור. ד"ר פרויינד קם, זינק וחצה את הכביש ללא פגע. הקרב היה שם בעיצומו. הרופא עבר שם בין העמדות, בתוך ברד כדורים, ושאל את החיילים השוכבים ויורים "איפה כאן המג"ד"? "שם" אמרו לו ולא פירשו. והוא המשיך לגשש ולחפש, עד שמצא את המג"ד הפצוע. "מה כ"כ מהר הגעת? התפלא ג'וני, קצין הסיירים של הגדוד. ד"ר פרויינד ניגש למלאכת החבישה. בדק את הפצוע, שמט את ידו ברפיון ואמר: "אין מה לעשות. הוא מת!"
אנשי חבורתו של המג"ד הנערץ לא האמינו, אך צרור כדורים פילח את חזהו של פייקס, ואיש לא יכול היה להושיעו.
ד"ר פרויינד חזר לתחנת האיסוף, שנתמלאה בינתיים. כבר היו שם 15 הרוגים ו-50 פצועים קשה. שליש מהכוח נפגע. אנשי היחידה הרפואית חוללו נפלאות, עברו בשטח ואספו פצועים. סמוך לתום הקרב הובאה לתחנה ילדה ערביה. היא נפצעה מכדור בצווארה ובחזה ומצבה היה אנוש. ד"ר פרויינד מספר: "ניקרתי את חזה, הוצאתי כמות גדולה של דם, ומצבה הוטב. היא נשלחה לבית החולים שערי צדק וניצלה".
רק בשעה 22:00 בלילה נסתיימה המערכה. למחרת הוטלה על הגדוד משימה אחרת. אותה ביצע כמעט ללא נפגעים. הגדוד נכנס לעיר העתיקה דרך שער האשפות והתחבר עם צנחנים, שהגיעו באותה עת אל הכותל.
עברו של ד"ר פרויינד יכול אולי ללמד על מה שהיה צפוי ממנו בעת מבחן. הרופא יליד הארץ התחנך שנים רבות ב"השומר הצעיר", התגייס לנחל, היה חבר בקיבוץ געתון בגליל המערבי, ומשם עשה דרכו לאוניברסיטה העברית בירושלים, בה למד רפואה. אין הוא אלא "גיבור בשר ודם".