|
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-19 בספטמבר 1968 נתגלו עקבות כניסה של מחבלים צפונית-מזרחית לברדלה שבאזור ה"ברך". בעקבות זאת הורה קצין הגששים ל-4 חוליות גששים לנוע למקום גילוי העקבות. הגששים נעו לאורך העקבות עד המקום בו חצו את כביש הבקעה, כשמאבטח אותם צוות מיחידת "חרוב".
בעקבות גילוי העקבות נקראו צוותי המרדף הבאים:
-מג"ד הנח"ל המוצנח, סא"ל משה סטמפל, עימו צוות מרדף בפיקוד סרן צל.
-צוות מרדף בפיקוד סרן מצה.
-חפ"ק חטיבת הבקעה, שכלל את המח"ט, קצין האג"מ והקמב"ץ.
-חוליה מיחידת "חרוב".
כח הסריקה נע מאחורי הגששים כשהוא מאבטח עצמו באגפים וסורק עצמים חשודים בשטח. לאיזור הוזעקו טנקים, אך נאלצו לחזור, לאחר שהכח נכנס לשטח הררי בדרום-מזרח רכסי הגלבוע.
הגששים שהוטסו במסוק ביצעו חיתוך וגילו את העקבות בואדי שובש. העקבות פנו לכיון שלוחה עליה, הניחו כוחותינו, נמצאים מחבלים.
הבדואים שנמצאו בואדי שובש נשבעו כי לא הבחינו באיש, אך הדברים לא התקבלו על דעתם של מפקדי צוות המרדף, שנע בעקבות המחבלים. גם במבנים הריקים באל-בוזרה לא מצאו הסורקים דבר.
חוליה בפיקוד סרן מצה הונחתה מדרום לשלוחה, בשטח גבוה מהשלוחה, וחוליה נוספת מ"חרוב" הצטרפה מאוחר יותר. במקביל הוחל בסריקת השלוחה החשודה. בסריקה השתתפו שני כוחות - אחד בן 5 לוחמים עם סרן צל, רס"ן דורון מנור וסא"ל משה סטמפל והשני מנה 7 לוחמים בפיקוד סגן מנחם, נע בחלק המערבי של השלוחה.
שני הכוחות התקדמו לעבר מבנה שולט שהיה בראש השלוחה.
כשהיה סגן מנשה במרחק 20 מ' מהמבנה הוא הבחין בתנועה בתוכו, וביקש אישור מהמג"ד לפתוח באש. סא"ל סטמפל, שנע על הרכס, הורה לנצור אש.
הוא לא היה בטוח שיש מישהו במבנים, פרט לזאת חשש שמא חוליית סגן צמה מגיעה מהעבר השני של המבנה, ולכן לא אישר פתיחה באש.
באותו הרגע נזרקו מן המבנה רימוני - יד לעבר הכוח, שהיה במרחק 20 מ' מהמבנה בשטח נחות וסלעי.
"לשכב ולתפוס מחסה" נשמע צעקה. "אש לעבר המבנים". סטמפל היה בן הנפגעים הראשונים מרסיסי הרימונים. הקרב היה בעיצומו ואש נורתה לכל עבר. סטמפל התרומם כדי לבחון היטב את פני השטח ולתכן את צעדיו הבאים, אולם מיד נפגע שנית מכדור בחזהו ונהרג. גם קשר המג"ד, שעמד על ידו, נפצע מרסיסי הרימון. מפעיל הררנ"ט ירה 6 פצצות לעבר הבית, לאחר מכן, משירד לפנות את המג"ד - נפגע אף הוא. כן נפגע מפעיל המא"ג.
רס"ן דורון מנור, שהגיע מאחור, מיהר לתפוס את הפיקוד. הוא הורה לסגן מנחם לפנות את הפצועים ועל הנותרים פקד להתכונן להסתערות. לפתע פגע צרור ברגלו וקרע את העורק הראשי.
הוא החל מאבד דם רב. כשבאו לפנות אותו - התנגד, "תחילה פנו את האחרים", אבל עד מהרה פונה גם הוא במסוק לבית-חולים בירושלים. בדרך נפטר.
סרן צל, ששהה אותו הזמן מזרחית למבנה, הורה לאנשיו לפתוח באש. הצנחנים נמצאו בעמדה נחותה וסבלו אבדות . רבים מהלוחמים היו המומים ממכת האש החזקה של המחבלים ונפילת המג"ד ופציעת סגנו.
מרחוק התקדמו כוחות נוספים לעזרתם.
בינתיים פינה סגן מנחם את הנפגעים לעבר 2 עצים שהיו ממזרח למבנה, שם הם הועלו למסוק. סרן צל פינה אף הוא פצוע אל המסוק.
אז ירו המחבלים פצצת מרנ"ט לעבר המסוק שכמעט ונפגע, אך הצליח להמריא בשלום מן השטח.
צל ריכז סביבו את הלוחמים הכשירים, והתכונן לעשות איגוף מדרום כדי לנסות להגיע לעמדת אש שולטת על הבית. "היתה שעת צהרים לוהטת", נזכר צל, הינו עייפים וצמאים מאוד. הגענו אל העבר השני רק כעבור חצי שעה. התמקמנו ופתחנו באש עזה לעבר המבנים". לאחר הירי של צל הסתער קצין האג"מ לעבר הבית, ועימו הקמב"צ, קצין מיחידת "חרוב" ועוד קשר.
הקמב"צ השחיל רימון לתוך החלון של המבנה. זה פגע במטען חנ"מ שהיה שם והמבנה התמוטט לחלוטין.
בשלב זה הסתערו סרן צל והרתק שאיתו לכיוון הבית. התברר לו שהמחבלים זנחו את המבנה והתחבאו במערה שבחצר. נורו אליה ררנ"טים ונזרקו רימונים ומטעני חנ"מ. בעקבות מכת האש נכנסו למערה קצין אג"מ, סרן צל ועוד חייל, והרגו שניים מהמחבלים ששהו שם.
עוד לפני שלב האיגוף (של סרן צל והרתק) החליטו חלק מהמחבלים להימלט לכמה כיוונים. שניים נעו לכיוון העצים, שם התמקם קודם לכן חפ"ק המח"ט. המח"ט והקמב"צ פתחו עליהם באש והרגום. מחבל נוסף התגלה ע"י אלוף הפיקוד שטס במסוק מעל. לאחר שהמחבל ירה לעבר המסוק, הוא חוסל ע"י חסימה של שני קצינים שכוונו באלחוט במדויק ע"י האלוף מהמסוק.
בסריקה שערך כוח בפיקוד סרן מצה באזור, מצא את מפעיל המא"ג כשהוא פצוע. החייל, רב"ט סגל עודד, הועבר לבית החולים ומת בדרך. גם גשש שהונחת קודם לסיום המרדף ע"י מסוק כ-250 מטר דרומית לבית, נמצא שהוא הרוג.
תוצאות המרדף:
המחבלים, חמישה במספר, מצאו את מותם בקרב הזה, אך גם אבדותינו היו ניכרות - שישה הרוגים ושלושה פצועים קשה, בתוכם שני מפקדים: מג"ד הנח"ל וסגנו.
מחנה צבאי באזור הבקעה נקרא מחנה פלס על שמו של משה סטמפל (פלס) ז"ל.
|
|