|
בסיור שנערך בבוקר ה-20 בדצמבר 1968, נתגלו עקבות כניסה של 7 מחבלים על דרך הטשטוש כ-3 ק"מ צפונית לגשר עבדאללה. השעה הייתה 07:35. לאחר כשעה הגיע למקום קצין גששים שאימת את העקבות, למרות שנעלי המחבלים היו עטופות בעור כבש להבלעת העקבות.
בעקבות האימות של קצין הגששים נקראו למקום צוותים מגדוד צנחנים ומסיירת "חרוב".
המרדף בעקבות המחבלים נעשה בעזרת מסוקים שהיו "מקפיצים" את הכוח ממקום למקום.
עקבות המחבלים הובילו לכיוון וואדי קלט, 5 ק"מ מדרום-מערב ליריחו. באותה שעה טיילו בוואדי קלט שני צעירים תל-אביביים, שיצאו לטיול לאורך הנחל. כשירדו, מוני הופמן ואורי כגן, לתחתית הוואדי, לאזור קני הסוף הרבים הצומחים בציר הוואדי, הם לא שיערו כי הם עומדים להפגש בחוליית מחבלים עמוסה בחומר-נפץ ובנשק רב.
מבלי לדעת על הנערים המטיילים, התפרסו כוחות המרדף לתנועה בצירים שולטים משני צידי הוואדי וכוח שלישי נע בתחתית הוואדי.
בשעות אחר הצהריים הבחינו כוחות צה"ל בנערים כשלידם עומד מחבל. הנערים נקראו לצאת מהוואדי, הם רצו אל עבר כוחותינו וניצלו - כוחות המרדף פתחו באש לכיוון קני הסוף בכדי לפגוע במחבלים שנראו נמלטים לשם. כוחות נוספים נקראו לוואדי וחסמו אותו ממזרח וממערב. לאחר-מכן קראו כוחות צה"ל למחבלים להיכנע. הקריאות הושמעו באמצעות רמקולים מן הקרקע וכן ממסוק שטס מעל הוואדי. אולם המחבלים לא נענו לקריאות. אז הוחלט להביא למקום מגרמה 81 מ"מ בנוסף לתול"ר שכבר היה במקום. לאחר שהונחתה מכת אש של הנשק המסייע הגדודי, החל הכוח סורק את הוואדי. הסריקה בוצעה תוך תנועה ואש.
בשעה 15:45 נתגלתה, אגב סריקה, ערמת ציוד של מחבלים. מיד לאחר מכן נתגלו 2 מחבלים בכוך שהיה מצפון לוואדי בגובה של 8-9 מ'.
כאשר נטתה השמש לשקוע היה קשה להבחין במחבלים שהסתתרו בנקיקי הסלע. שני המחבלים שנתגלו נצטוו לצאת. תחילה יצא אחד והסגיר עצמו, ואילו חברו צעק כי הוא פצוע ואינו יכול לצאת. אנשי הכוח היססו מתוך חשד שהמחבלים הכינו מלכודת, משום שכך לא מיהרו לטפס לעבר הנקיק, הם חזרו ותבעו מהמחבל להסגיר עצמו. כשהתברר כי הוא פצוע, טיפס אחד מחיילי הכוח לנקיק והוציא את המחבל, שהיה פצוע בידו וברגלו מהאש שהונחתה לעבר הוואדי לפני ביצוע הסריקה.
שני המחבלים שנתפסו דיווחו כי כוח המחבלים מונה 8 אנשים שהתפצלו לשלוש חוליות. שתי חוליות בנות 3 אנשים וחוליה אחת בת 2 אנשים (זאת שנתפסה). הם גם דיווחו כי חוליה אחת בת 3 אנשים נמצאת במערה בצד הדרומי של הקניון וחוליה שניה נמלטה מערבה בערוץ הוואדי.
בהתאם לידיעות שבידו המשיך הכוח בסריקת הוואדי במעלה הערוץ. המחבל השבוי קרא לחבריו להיכנע, אך הם סרבו, אז יצא כוח מיחידת "חרוב", בפיקוד קצין בשם זוהר, לסרוק את המערות והכוכים במצוק הדרומי של הוואדי. אל הכוח הזה נלווה מפקד היחידה סא"ל צביקה עופר. לפני אחת המערות אמר סא"ל עופר לסגן זוהר: "חפה עלי - אני עובר לצד השני". סגן זוהר חיפה וסא"ל עופר ניסה לחצות את הוואדי. באותו רגע נפתחה עליו אש מהמערה, סא"ל צביקה עופר נפגע משני הכדורים, האחד בצווארו והשני בחזהו. הוא הדרדר מהמצוק בו טיפס הכוח מגובה 12 מ' למדרגה בערוץ מתחת למערה. כוח החיפוי מהצד הצפוני ירה מיד אש לתוך המערה ממנה נשמעו מספר אנחות - השעה היתה 19:30.
במקביל, טיפסו 4 חיילים מתחתית הוואדי אל המדרגה וחלצו את גופתו של סא"ל עופר. למרות החשיכה נחת בתחתית הוואדי מסוק, שחילץ את סא"ל עופר. טייס המסוק הסתכן מאוד במעשהו זה כשירד לתחתית הקניון, שבו יכול היה להיפגע מהסלעים ומאש המחבלים שעדיין לא נתפסו.
בגלל החשיכה הוחלט להפסיק את הסריקה ולחדשה עם שחר.
חסרו עדיין שישה מחבלים, ולא ברור היהכמה מהם נמצאים במערה. רק למחרת היום הסתבר כי במערה היה עיקול מאחוריו הסתתרו 3 מחבלים.
הלילה ירד, וכוחות המרדף הוחלפו בכוחות רעננים שנשארו להבטיח את כל מבואות הנחל עד למחרת הבוקר.
למחרת בבוקר, שבת ה-21 בדצמבר 1968, חודש המרדף. המחבל שנשבה יום קודם קרא לחבריו להכנע. לאחר מכן הוא נשלח, כשהוא כבול, לתוך המערה ודיווח כי יש שם פצוע אחד. מיד לאחר מכן נסרקה המערה ונתגלו בה גם 2 הרוגים וכן נשק וציוד.
בשלב זה של הקרב עם המחבלים חסרו עדיין 3 מחבלים. מפקדי המרדף החליטו לסרוק פעם נוספת את כל הנקיקים באיזור, ואמנם, באחד מהם, נקיק צר מאוד, שהכניסה אליו אפשרית בזחילה בלבד, הבחין אחד החיילים בדמויות. שוב הובא למקום אחד המחבלים שנתפס, הוא קרא לחבריו בשמותיהם להכנע, אמר להם כי כל מי שיסגיר את עצמו ישאר בחיים, אך הדבר לא עזר. כוחותינו פתחו באש לעבר הנקיק, מדי פעם הופסקה האש והמחבלים נקראו ברמקולים להכנע.
לבסוף, לאחר מכת אש רצינית נשמעו צעקות מהנקיק. האש הופסקה ואחד המחבלים יצא מהנקיק. מספר דקות מאוחר יותר הסגירו עצמם כל המחבלים. מאוחר יותר התברר כי האחרון היה מורה הדרך של החוליה כולה.
למרות האש שנורתה לעבר הנקיק, התברר כי היה זה מסתור מצויין ואף אחד מהשלושה לא נפגע.
תוצאות המרדף:
1. לכוחותינו הרוג אחד - סא"ל צביקה עופר, מפקד סיירת "חרוב", שזכה לציון לשבח מהרמטכ"ל בשנת 1962 כאשר בפעולת הגמול בנוקייב הסתער בראש הכח וחיסל את אחד הבונקרים הגדולים במוצב.
בכניסה לוואדי קלט, דרומית למעלה אדמים, הקימו חבריו מצבה לזכרו.
2. למחבלים: 2 הרוגים, שאר אנשי החוליה נשבו בידי כוחותינו - חלקם פצועים. המחבלים השאירו ציוד רב שכלל: 8 רובי סער, 3 אקדחים, בזוקה "אר.פי.ג'י", 25 רימונים, 50 לבנות חבלה, 30 אצבעות ג'לנט, לבנת חבלה עם הפעלה חשמלית, 20 נפצים, 100 מ' פתיל רועם, 2 שעוני הפעלה, 5 נפצים חשמליים ו-3 מצתי השהייה ל-7 ימים ול-3 ימים. כן נמצאו ברשות המחבלים כמויות גדולות של תחמושת, תיקי עזרה ראשונה וכסף ירדני. המחבלים, שהיו לבושים בבגדים מנומרים, היו מצויידים גם בבגדים אזרחיים, כדי שיוכלו להתערב בקהל. כמו כן התברר כי המחבלים זכו ליחס אוהד מהצבא הירדני, שהדריך אותם עד איזור החציה שלהם.
|
|