|
עם סכנת הפלישה
היפלוש הצבא הלבנוני גם הוא לארץ וינסה לשטוף את משקי הגליל המערבי בדרכו לחיפה?
ידיעה שנמסרה למטכ"ל ב-9 במאי אמרה:
"הצבא הלבנוני יתקיף את חניתה בד-בבד עם פלישת כוחות הצבא הסורי, מגמתו תהא להפגש עם הצבא הסורי ליד הקריות, כדי לצאת משם בהתקפה, בעוצמה של 2,000 איש לערך על חיפה".
נמסר כי הכוח התוקף, שרובו צ'רקסים חונה במרחק של 10 ק"מ מהגבול, ולרשותו 48 משאיות צבאיות וכן הצבא הלבנוני תפס עמדות על יד החוף. לרשותו תותחים ושריוניות מסוג "סטיגהאונד". כך בשלה ההכרה כי אין לדחות את פריצת הדרך לגליל המערבי, אשר תאפשר העברת אספקה וציוד לשלושה חודשים נוספים לחיזוק הישובים, תטהר את השטח המוחזק ע"י כוחות ערביים ותיצור רציפות טריטוריאלית וקשר ישיר בין כוחות ה"הגנה" בחיפה ובין הכוחות בגליל המערבי. כן סוכם על פינוי הילדים מהמשקים שמצפון לנהריה.
פקודת מבצע "אהוד"
האויב:
כוחות האויב מרוכזים בעיר עכו ובכפרים הבאים לפי מספרים משוערים כדלהלן:
עכו-600 מזויינים
סמריה-אין ידיעות
אזיב-מקומיים
באסה-60 סורים
באסה-2-30
כוחותינו:
שלושה גדודים
משימה:
שלב 1 להבקיע את הדרך לחניתה ומצובה, להעלות אספקה ולהוריד את הילדים.
שלב 2 להבקיע את הדרך לאילון, להעלות אספקה ולהוריד את הילדים.
שיטה:
-חסימות הדרכים
-התקפה על: אזיב, באסה, סמריה ע"י שלושת הגדודים
-התקפה במגמה לכבוש ולהחזיק בכפרים ובמשלטים לשם הבטחת מעבר חפשי בדרך.
-בתחילת ההתקפה, השיירה צריכה להיות מוכנה ליציאה כשהיא מלווה פלוגה אחת מגדוד ג'. עם הידיעה על כיבוש התל השיירה זזה.
-השיירה תנוע מעין המפרץ-כביש עכו צפת אל כביש עכו נהריה עד נהריה. מכאן תקבל במטה הפעולה פקודה נוספת.
-השיירה תאסוף את הפלוגה שכבשה את סמריה אחרי פצוצים בכפר ותביאה לנהריה.
-עם ההשתלטות הגמורה על אזיב ובאסה נעה השיירה צפונה, בפניה למצובה מתפצלת השיירה לפי ארגון מוקדם, חציה למצובה וחניתה.
-במשקים יש לפרוק את המשא תוך שעה ולעשות הכנות להוצאת הילדים.
-2 השיירות מתלכדות מחדש בהצטלבות מצובה ונעות עד נהריה פורקות ומעמיסות את ההספקה לאילון. היחידות המחזיקות בכפרים מוסיפות להחזיק.
-שלב 2-כיבוש תחנת המשטרה באסה 2 והעלאת שיירה מנהריה לאילון והורדת הילדים.
מנהלה:
1. אספקה - אספקה אישית ל-3 ימים שכל איש נושא עמו, אספקה בנהריה ל-700 איש ל-3 ימים, בדרג אחורי ל-700 איש ל-5 ימים.
2. תחמושת - כדורים לרובה, לתת מקלע, למקלע, למכונה, פגזים, פיאטים, רימונים וכן תחמושת לרזרבה.
3. חומר נפץ - לכל גדוד 100 ק"ג, לחסימות - מוקשים, לגשר נקורה-150 ק"ג.
4. תחבורה יבשתית - 25 מכוניות לאספקה, 6 אוטובוסים משוריינים, 10 משוריינים וליווי.
5. תחבורה ימית - ספינה בנהריה וספינה נוספת בקריות.
6. שירות רפואי - בי"ח יקום בנהריה, 2 אמבולנסים עם השיירה, ציוד נדרש.
7. סיור מוקדם - סיור לילה לבדיקת הדרך.
ארגון המטה: הדרג הקדמי-בנהריה.
מהלך הפעולה
בין בסיס השיירה לבין עין-המפרץ, בה היה על השיירה להיערך ליציאה, הפריד מחסום מחנה כור דני. המחסום נשמר ע"י חיילים בריטיים שנתנו מעבר למכוניות בודדות בדרכן לישובים שמצפון למחנה ולבית החרושת "נעמן", אך היה חשש כי יסרבו לתת מעבר לשיירה של 25 רכבים ובנוסף, עובדה כזו סבירות גבוהה כי תובא לידיעתם של ערביי עכו ותפגע ביסוד ההפתעה של המבצע.
השיירה עברה ללא תקלות את מחסום כור דני והגיעה למשק עין המפרץ.
כיבוש התל
גבעת נפוליאון (התל) נמצאה מזרחה לעכו.
המחזיק בתל-גורל העיר נתון במידה רבה בידיו, כל מי שאי פעם תקף את עכו תקפה מהגבעה.
כשנפוליאון לחם בארץ, הרעיש מגבעה זו את מבצר עכו ולא כבשו, מאז נושא התל את שמו.
לכיבוש התל נשלח קורס המ"כים של החטיבה, מפקדי הכוחות היו בעלי נסיון רב, אך למרות זאת הכין משה כרמל פלוגה נוספת אשר יהיה עליה לפעול אם יעמוד התל בפני ההסתערויות הראשונות.
הכוח תקף מהחזית ללא השבת אש ועמד במשימה וכבש את התל כעבור רגעים ספורים, המק"ב ומרגמת האויב נפלו שלל. התקפת הנגד הגיעה לאחר שעה, כאשר מחלקת אויב ניסתה לעקור את הכוח מהעמדות, ההסתערות נהדפה.
החי"מ בפעולת החסימה
כדי לאפשר את מעבר השיירה במבואות עכו, נטלה חלק גם פלוגה של החי"מ הנפתי בריתוק כוחות האויב באיזור זה. הוטל עליה לחסום את כביש עכו-צפת בפני תנועת כוחות האוייב וכן להטריד את הכפר הערבי מנשיה.
מספר חייל מהפלוגה: "הפרשנו חוליית חבלנים שהתחילה מייד למקש את הכביש. בזמן זה התחולל קרב קצר בין האויב לפלוגת המ"כים... תפסנו עמדות ופתחנו באש, סיימנו את פעולת ההטרדה המיועדת למנוע מאנשי האויב אשר בכפר מלהפריע לשיירה בדרכה, ניתנה פקודת נסיגה וחזרנו בדרך בה באנו. לקראתנו באות המשאיות של השיירה... נעצרנו לרגע... כעבור דקות זזה השיירה והמשיכה בדרכה. מעל עין המפרץ עולה זיקוק לבן, ואחריו שני ושלישי - אות לנו שסיימנו את תפקידנו".
השיירה עושה דרכה לסמריה
על תנועת השיירה בדרך העפר לכביש עכו-צפת מספר דב נאמן:
"הסיירים אמנם בדקו קודם לכן את דרך העפר ועשו מעבר נח, אך המכוניות היו עמוסות לעייפה, וכשעברו כמה משאיות בזו אחר זו, נשתבשה הדרך ומכוניות החלו שוקעות. הטרקטורים ממשקי הסביבה גויסו והחלו מסייעים בהעברת המכוניות, פרט לאחת ששקעה הועברו כל המכוניות ועלו על כביש עכו-צפת. משהגיעה השיירה לכביש פנתה מייד לכיוון עכו ופרצה לעיר במהירות, בחיפוי עז של כוחנו בגבעה ובחיפוי עצמי של משורייני הליווי בשיירה. על השיירה הונחתה אש כבדה כדי למנוע את מעברה, אך זה לא מנע בעדה להגיע לדרך העולה לגליל המערבי.
|
|