|
העיר עכו נכללה, לפי תכנית החלוקה של א"י, במסגרת המדינה הערבית שהיתה עתידה לקום. עובדה זו קבעה את הרגשת הביטחון בה חיו תושבי עכו והסביבה לאחר פרוץ התנגשויות הדמים. הכפרים הערביים בגליל המערבי ראו בעכו מרכז ומעוז ורבים הניחו כי היהודים לא יתקיפוה.
הקשר בין חיפה העברית ויישובי החוף של הגליל המערבי עבר דרך עכו. תלות זו היא שגירתה את התושבים לתקוף את התחבורה היהודית-כך הוטל מצור על היישובים היהודיים צפונית לעכו ונותק הגליל המערבי.
בתגובה על כך החליטה ה"הגנה" לתקוף את התחבורה הערבית לעכו.
שיבוש המסחר והכלכלה גרם נזקים רבים לשני הצדדים, מה שגרם למשבר ביחסים בין התושבים, שבלט כאשר נרצחו ארבעה פועלים יהודיים שהגיעו לתקן את קו החשמל בעיר.
הגנת עכו נתונה היתה בידי הוועדה הלאומית הערבית בעיר ואל אנשי המשמר הלאומי הצטרפו מאות מבחורי עכו וכן לוחמים מכפרי הסביבה שהתגוררו בעיר.
בנוסף, היתה בעכו יחידה קטנה של משטרת המנדט מורכבת משוטרים, סמלים ומקצין ערבי ואלה דאגו לשמירת הסדר בעיר. משום שהעיר נכללה במרחב פיקוח של גדוד הירמוך השני, שלח אליה המג"ד - מחלקה מאנשי "צבא ההצלה". מפקד הגדוד הדרוזי גילה רצון לצרף לאזורו גם את עכו, אולם זה לא יצא לפועל. תבוסת הדרוזים בקרבות רמת יוחנן באפריל חוללה מפנה ביחסי הכוחות במרחב ובמצב רוחו של האויב. עם נפילת עכו בידי "ההגנה" עברו לעכו אמין עז א-דין, מפקד חיל המצב של חיפה הערבית וסגנו והביאו עמם חלק מאנשיהם. המפקד ניסה לצמצם את הבהלה שנוצרה בעיר וחיזק את המשמעת.
הואיל והובאה בחשבון האפשרות שהלגיון ינסה לתקוף את חיפה ממזרח, נחסמה הדרך לאחוזה וכן נעשו הכנות למחסומים ליד יגור. כדי להחליש את רצונם של ערביי עכו והסביבה והכוחות החונים שם הוחלט לתפוס את "תל נפוליאון" ולהטריד ממנו את עכו. לאחר עבודת לילה נחפרה תעלה עמוקה בקו גובה סביב התל וכן פוצץ בית המשמר הלאומי-עם שחר נתקבלה פקודה לסגת בלחץ הכוחות הבריטיים.
|
|