|
הימים היו ימי סוף מאי 1948, כשבועיים לאחר פלישתם של צבאות ערב לא"י. משך שבועות אלה נתייצב המצב בחזית הצפון. התקפות האוייב נהדפו בלי שעלה בידו להשיג הישגים של ממש.
ההתקפות הסוריות על עמק הירדן נבלמו ונהדפו, והאויב ויתר על יוזמת מתקפה ועבר למצב התארגנות, הכוחות הלבנוניים הובסו במלכיה ובקדש והם נואשו מהתקפתם, חיל המשלוח העיראקי נכשל בנסיונו לכבוש את גשר ואת כאוכב אל האוא, ובעקבות כך סוכל נסיון לפרוץ למדינה בציר זה. כוחותיו פנו דרומה והתרכזו במשולש הערבי ואילו כוחותיו של קאוקג'י, כוחות צבא ההצלה, חנו באיזור נצרת והרי הגליל העליון והמרכזי, בלי שנקטו כל פעולה מזה זמן רב.
כוחות צה"ל שבחזית רוכזו בדחיפות להתקפה בגזרה זו של ג'נין.
היו לכך שתי מגמות: האחת, מקומית-לשפר את המצב בחזית הצפון, לגונן על עמק יזרעאל ולשלול מהאוייב אפשרות לחדש את התקפתו בזירה הצפונית, המגמה האחרת כלל ארצית-לפתוח בפעולות בעלות השלכה אסטרטגית, שיוכלו להפחית את הלחץ שיצר האויב בזירות האחרות, במיוחד בחזית ירושלים.
יש לזכור, כי בעוד שחזית הצפון השיגה את מטרתה העיקרית -בלימת התקפות האויב והדיפתן, לא כך היה המצב בחזיתות האחרות. בזירה הדרומית כבזירת הלגיון נמשך לחץ האויב. ישובי הנגב נותקו ממרכז המדינה, וטורי הצבא המצרי המשיכו בפריצתם. טור אחד, המקביל לחוף, פרץ ממג'דל צפונה, הטור האחר, במזרח, חדר להר חברון והצטרף למערכה על ירושלים.
המטרה העיקרית של סדרת הפעולות שעמדו להיערך בגיזרה זו היתה-להסיר את האיום הערבי לבתר את העמק לשניים, ולהתנכל לתחבורה היהודית בעמק, ממזרח למערב.
אותה עת עדיין החזיק האוייב בכל השלוחה המזרחית של הגלבוע. משלטיה הצפוניים של שלוחה זו, חלשו במישרין על ישובנו בעמק.
הכפר זרעין, שנמצא פחות מקילומטר אחד מהכביש הראשי, פונה מיושביו ונתפס ע"י לוחמי צבא ההצלה. קרבתו אל הכביש אפשרה לו שליטה עליו אף בנשק קל, ולמעשה שותקה לחלוטין התחבורה על כביש זה בשעות היום. עם כניסת הכח העיראקי לצפון המשולש, גילה מייד פעילות. היה חשש מפני מבצע של כח עיראקי מכיוון המשולש צפונה, בשילוב עם כח צבא קאוקג'י מנצרת דרומה. האיום העיקרי שנבע מכך היה על העמק, שרחבו בגזרה זו לא עלה על 12 קילומטרים.
|
|