ארמון הנציב במלחמת ששת הימים
למאגר התמונות



ארמון הנציב ושטח החורשות המגודר סביבו היה, מאז שנת 1948, בידי האו"ם ושימש כמושב מפקדת משקיפי האו"ם בארץ-ישראל. ביום 5 ביוני 1967, בשעה 13:30, חדר גדוד החי"ר הירדני 31 מחטיבה 27 לתחום הארמון ותפש אותו. מפקד משקיפי האו"ם ואנשיו נכלאו בחדרים בקומה השנייה. בשעה 13:55 הגיע מברק מראש משקיפי האו"ם הגנרל אוד בול: "יחידת צבא ירדנית נכנסה לשטח המפורז שבאזור האו"ם והשתלטה על בניין ארמון הנציב". עם קבלת הידיעה קידם מפקד חטיבה 16 את יחידת הסיור שלו למחנה אלנבי, הסמוך לארמון, והחל בתכנון התקפת-נגד. האישור לפעולה הצבאית הראשונה בירושלים היה כרוך ב"חבלי לידה" קשים. בשעה 14:10 ביקש האלוף עוזי נרקיס אישור מטכ"לי להתקפת-נגד בארמון הנציב. בין 14:20-14:15 אישר האלוף את הפעולה למח"ט 16 אליעזר אמיתי, והוסיף, כי "אישור המטכ"ל בדרך". בשעה 14:30 הגיע אישור סופי. תוך כדי מהלך התקיפה התקבלה הוראת ביטול מאג"מ מבצעים, אך הכוחות היו כבר בעיצומה של לחימה, משימת כיבוש הארמון הוטלה על צוות קרב מאולתר בפיקוד מג"ד 161 סא"ל אשר דר, שכלל את פלוגת הסיור הירושלמית בפיקוד רס"ן יוסי לנגוצקי (מחלקת זחל"מים, מחלקת ג'יפי תול"ר ומחלקת ג'יפים), פלוגת טנקי שרמן מוקטנת בפיקוד רס"ן אהרן קמרה (ששה טנקים) ופלוגת חי"ר מגדוד 161 - פלוגת עתודה אקדמאית). בעוד הכוח מתרכז בחוות הלימוד ויסתה מחלקת חי"ר ירדנית להתקדם לעבר החווה, אך נבלמה במכת אש של מרגמות ומקלעים. פלוגת הסיור הירושלמית היתה יחידה מובחרת, שאנשיה בעלי מוטיבציה גבוהה ביותר. הם היו מאומנים היטב, ובלילה שלפני המלחמה סיימו אימון ממושך בתרגיל פלוגתי של כיבוש יעד מבוצר, שנערך במוצב הקסטל, בתום התרגיל הלכו לישון, בלי שאכלו ארוחת בוקר. בשעה 09:45 העירו אותם משנתם והזניקו אותם אל ירושלים. בשעה 14:10 הגיעו לכניסה אל מחנה אלנבי, שם היו כבר הטנקים של פלוגת השריון הירושלמית - פלוגה נ'. גם זאת היתה יחידה מובחרת, שהוקמה בשנת 1958 והפעילה טנקים מדגם שרמן מ-1. למרות שהיתה חלק מגדוד השריון הפיקודי היתה כפופה ישירות לחטיבת ירושלים. מפקד כוח המשימה - אשר דר (דרייזין) היה לוחם ותיק וטרם המלחמה היה מדריך ראשי בבית-ספר צבאי. מינוי החירום שלו היה מג"ד 161. בשעה 14:40 נע כוח המשימה לעבר חוות הלימוד כאשר הטנקים על הכביש, כלי הרכב של הסיירת במטעי החווה, הזחלמ"ים בראש והג'יפים מאחור. בשעה 15:00 פגשו המ"פים את אשר דר, שערך במקום קבוצת-פקודות תחת אש. התוכנית היתה כדלקמן: הסיירת והטנקים יכבשו את שטח הארמון. כיבוש המבנה המרכזי יבוצע בידי הסיירת. פלוגת החי"ר תטהר את החורשה, שמצפון לארמון. חלק מהטנקים וג'יפי הסיירת יושארו ככוח רתק בחוות הלימוד. שלושת הטנקים הפורצים בפיקוד המ"מ רפי ישראלי הסתדרו בשורה במרחק של כ-500 מ' מארמון הנציב ופתחו באש תותחים ומקלעים על הארמון והמטרות, שאוכנו בסביבתו. האש התמקדה על השער המערבי. לאחר כ-10 דקות של ירי החלה הפריצה. בעקבות שלושת הטנקים של רפי, זוהר וברזילי נע זחל"מ הפיקוד ובו אשר וקמרה, אחריו הטנק של שרון, זחלמי הסיירת ועוד מחלקת טנקים. הכוח הפורץ נתקל מול השער בכוח ירדני, שכלל מספר ג'יפי תול"ר וג'יפי מק"כ. המג"ד אשר פתח עליהם באש ממקלע "0.5 והציתם. כלים נוספים הצטרפו אליו. בחילופי-האש פגע כדור ירדני בידו של אשר ושיתקה, אך הוא לא התפנה לטפל בפצעו והמשיך בהסתערות. זחל"מ מפקד הסיירת עצר מול חזיתו של הבניין הראשי ופתח בירי ושאר הזחלמ"ים חלפו על פני הבית, נעצרו והמטירו אש כבדה, כולל ירי בזוקות ורר"נטים, ואחר המשיכו מזרחה. רק הזחל"מ של גרשון, שנתקע בתעלה, הצטרף לזחל"מ של יוסי. לאחר זמן, קצר ביקש יוסי מהטנקים: "חדל תוך שתי דקות על הארמון". בשלב זה הושמדו כמה חוליות ירדניות בחזית הארמון. יוסי ואנשיו פוצצו את השער ופרצו לבניין. אנשי הזחל"מ של גרשון, שניסו להיכנס בעקבותיהם, לא הצליחו לעבור בשער בשל העשן והאש, שעלו בעקבות הפיצוץ. הם טיפסו על מרזבי הבניין מבחוץ והגיעו לקומה השלישית. אכסדרת הבניין היתה חסומה ברהיטים וחפצים, שעפו כתוצאה מן הפיצוץ. הסיירים החלו בטיהור הקומה הראשונה. הדלתות היו נעולות והם שילשלו רימונים לחדרים מבעד למשקופים. ליד חדר האוכל נמצאו אנשי או"ם, שהתבקשו להישאר במקומם. הסיירים עברו לקומה ב'. הם לא נתקלו בהתנגדות, ומסתבר, שהירדנים נסו דרך היציאות האחוריות של הבניין. הסיירים עברו לקומה ג' ומצאו בה את אוד בול וקציני מטהו. הם נתבקשו לא לנוע והובטחה להם שמירה. יוסי הציב חוליות בחלונות והעביר מקלעים לבניין, לגג ולאחורי הבניין.
הסיירים החלו לחפש דגל כדי להניפו על התורן, המתנשא על גג הארמון. קמרה הוציא דגל סימון כחול-לבן מהזחל"מ שלו. הדגל הועבר לגרשון, שהסיר את דגל האו"ם והניף את הדגל הכחול לבן. בבניין פרצו כמה שרפות, אך הכובשים השתלטו עליהם. בשלב זה נראה מתקרב מכיוון החורש חוד פלוגת החי"ר. הסתבר, שהפלוגה נתקלה בכוח ירדני גדול, שגרם לה אבדות - חלק מהחיילים הגיעו לארמון, אך מרביתם רותקו באש עזה. המ"פ יוסי החליט לשלוח את הרץ האישי שלו רב"ט זרח אפשטיין, שהיה גם נהג הזחל"מ שלו - כדי ליצור קשר עם מ"פ העתודה האקדמית, ולמנוע ירי בין כוחותינו. זרח יצא ועמו שני חיילי חי"ר. לאחר שהתקדמו מעט נפתחה עליהם אש מתוך חפירה. זרח זרק לעברה רימון והמשיך לרוץ בין העצים. עד מהרה מצא את עצמו לבדו. חיילים ירדניים ירו עליו גם מעורפו. הוא החל להילחם על חייו בין העצים כשהוא מדלג, זורק רימונים ויורה לכל עבר. הוא הצליח לפגוע בחיילים רבים, ובמקרה אחד הרג חייל ירדני מטווח שני מ'. בהמשך חיסלחוליה של שלושה חיילים, שהתמקמה בתוך חפירה. בקרב, שארך כ-15 דקות, הצליח לפגוע ולהניס עשרות ירדניים ומוטט, למעשה, את התנגדות הפלוגה הירדנית שבחורשות. לבסוף הגיע אל הגדר, שבקצה שטח הארמון, ויצר קשר עם אנשי הג'יפים של הסיירת ומ"פ החי"ר. בשלב זה נפתחה אש מהפינה המזרחית של החורשה הצפונית. יוסי הפעיל את מוני ואנשי הזחל"מ שלו לשיתוקה. עתה התקבלה הוראה לפנות את אנשי האו"ם לירושלים. יוסי שתיאם עם הפינוי עם הגנרל אוד בול הקפיד, שמשקיפי האו"ם יקחו את חפצי הערך שלהם, ונעל את חדרו של הגנרל. הטיפול במפונים הועבר לחטיבה. כ-40 דקות לאחר תחילת הקרב הגיעה מחלקה מאורגנת מפלוגת החי"ר והתמקמה בארמון. יוסי וסייריו יצאו לגבעת האנטנה, שנכבשה במקביל על-ידי כוח אחר של צוות הקרב. בשלב כיבוש הארמון נפלו ארבעה לוחמים מכוח החוד של פלוגת החי"ר ומכוח הרתק שבחוות הלימוד. כן נפצעו כמה חיילים. 25 חיילים ירדנים נהרגו. בשטח נותרו ארבעה ג'יפי תול"ר ושני ג'יפי מק"כ של האויב שנפגעו בקרב. עם תחילת הקרב בארמון נמלטו חלק מהירדנים מזרחה, לעבר גבעת האנטנה, הנקראת כך בשל אנטנת השידור הגבוהה של האו"ם, שניצבת בפסגתה. הם הצטרפו ליחידה, שנאחזה שם בשלב הכניסה לארמון. בעת שיוסי ואנשיו לחמו במבנה המרכזי אירגן אשר דר חלק מהכוח ונע מיד לעבר האנטנה. כוח המשנה כלל שני טנקים וחמישה זחלמ"ים.
באזור האנטנה הורה להם אשר להמשיך בתנועה לעבר הצומת, בכביש היוצא משערו המזרחי של הארמון, לעבר כביש צור-באחר - ירושלים. בעת התנועה התקלקל הזחל"מ של שייקה ונשאר בשטח הגבעה. בעמדת השער המזרחי נמצא השומר, איש או"ם, שנכפת בידי הירדנים. הוא חולץ ושוחרר. טנק החל לרדת לעבר הצומת ואחריו התפרסו הזחלמ"ים של ראובן, מוני, צביקה ויעקב הצובאי; ובמאסף טנק נוסף. השטח הקשה הפריע לתנועה. הזחל"מ של צביקה נתקע בטרסה ונאלץ לחזור יותר מאוחר לעבר האנטנה. ראובן החליט לעלות על הכביש, וכל הכוח נע בטור עד הצומת.
הטנק המוביל עצר באזור שהוא כיום "משכנות הרועים", סמוך לכפר ג'בל מוכבר. הסיירים הבחינו, כי בתעלות שמימין לטור רצים חיילים ירדנים, הנמלטים לעבר הצומת. הם פתחו עליהם באש נק"ל, הטילו רימונים ופגעו ברבים מהם. בשעה זאת נפתחה על כוחותינו אש נ"ט מכיוון הר המשחית. פגיעות הפגזים הפכו מדויקות מרגע לרגע. המ"כ אמנון זינק אל הטנק הראשון, ובאמצעות טלפון החי"ר שבחלק האחורי כיוון את מפקדו לחיסול מקור האש.
בשלב זה הגיעה פקודה לשוב לגבעת האנטנה. הכוח הסתבך מעט בשל אי-הבנה עם טנק המאסף, אך נחלץ ושב לגבעה. המג"ד אשר שלח את הזחל"מ של מוני לסייע ליוסי בטיהור סביבת הארמון. בעת שהכוח פעל באזור הצומת, התארגנו אנשיו של שייקה על גבעת האנטנה תחת הפגזה ובלמו כמה חיילים ירדניים, שניסו לשוב ולהיאחז בגבעה. בקרב על גבעת האנטנה ואזור הצומת נהרגו כ-20 חיילים ירדנים. כמה מחיילי חטיבת ירושלים נפצעו קל וטופלו במקום.