| נובמבר 1948 - הסכם סופי ופירוק האצ"ל |
חלקו של "הגדוד הירושלמי" במבצע "קדם" היה ניסיונו המזוין האחרון של הארגון הצבאי הלאומי. אנשי הגדוד עדיין החזיקו בעמדותיהם שבהר-ציון - הכוח הוקטן שם מפלוגה למחלקה - וכן המשיכו באימונים ובעבודות שיגרה בבסיס ומחוצה לו. בהר-ציון אירעו מפעם לפעם היתקלויות עם האויב וב-13 באוגוסט 1948 (ח' אב תש"ח) אף נהדפה התקפה, ערבית קשה ובה נהרג איש הארגון פנחס סולובייצ'יק ועוד עשרה לוחמים נפצעו, ואולם התחושה הכללית שאפפה אז את חברי הגדוד הייתה של שגרה. יצאה מכלל זה ההתעוררות למבצע-מדיני-הסברתי שנפתח בראשית אוגוסט: החתמה המונית על עצומה להכללת ירושלים בגבולות מדינת ישראל. העצומה, שחתמו עליה תוך יומיים כ-30 אלף איש מתושבי הבירה, הועברה לממשלת ישראל הזמנית בתל-אביב, באמצעותו של ד"ר דב יוסף, וגם לדניאל אוסטר ראש-העיר. כנגד זה היה מיעוט ניכר מתושבי העיר שלא חתם על העצומה מתוך היענות לאיסורים והפצרות - בכרוזים ובשידורי רמקול - מצד מוסדות ממשלת ישראל בירושלים ולפקודות שהוצאו לכל הדרגות בשורות ה"הגנה" שבעיר. ב-1 באוגוסט (כ"ה תמוז) נתמנה ד"ר יוסף להיות מושלה הצבאי של ירושלים העברית והאצ"ל ראה בכך מתן גושפנקה רשמית מטעם ממשלת ישראל הזמנית למעמדה של ירושלים כשטח צבאי מוחזק. צעד זה חיזק אפוא, בפיקוד ובשורות, את נחישות ההחלטה להמשיך ולקיים את הגדוד, מה עוד שעדיין הייתה תלויה ועומדת הצעתו של פולקה ברנדוט למסור את ירושלים כולה לערבים. הגדוד נועד עתה לשמש גם חיזוק ללחץ המדיני לכלול את העיר בריבונות ישראל וגם עתודה צבאית - אולי מחתרתית - לחידוש מאבק מזוין אם תימסר לערבים או למשטר בינלאומי. ב-3 בחודש (כ"ז תמוז) בא לירושלים מפקד הארגון, ולכל מקום שהלך, לבית-החולים לבקר את הפצועים, לרובע 'מאה שערים', ל 'מחנה יהודה', ואפילו למחנה האימונים של הפלמ"ח - היו המונים צורחים ומריעים, מקיפים את מכוניתו וכמעט רומסים אותו ברוב התלהבותם". ואולם עיקרו של הביקור באותו יום היה נאום פומבי שנשא ב"כיכר ציון" במעמד עשרות אלפי שומעים, ובו חזר על התחייבות הארגון ו"תנועת החרות" (ב-30 ביולי (כ"ג תמוז) נבחר ועד לייסוד התנועה החדשה בבירה) לגבי ירושלים. התחייבות זו הטעים גם למחרת היום, עת מסר דגל לידי מרדכי רענן, מפקד המחוז, במסדר הגדוד שהתקיים במגרש-הספורט של שכונת קטמון - היא כיכר המסדרים של האצ"ל בירושלים. ביבליוגרפיה 1. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (ספר ששי), ת"א, 1980. 2. אוסטפלד זהבה, צבא נולד, ת"א, 1994. 3. בן גוריון דוד, יומן מלחמה, ת"א, 1982. 4. אבן דן, שנות שירות, ת"א, 1973. 5. ריבלין גרשון (עורך), חטיבת אלכסנדרוני במלחמת הקוממיות, ת"א, 1964. 6. איילון אברהם, חטיבת גבעתי מול הפולש המצרי, ת"א, 1963. |
