| פירוק ה"ועד" וה"ליגה" |
במקביל לסידורים שנעשו לקראת הפירוק נתונים היו רוב פעילי ה"ועד" בתפקידים שונים הכרוכים בציודה ובהפלגתה הקרובה של האוניה "אלטלנה" לחופי הארץ. כך עסק ירמיהו הלפרן בצרפת בניסיונות להקמת "הדיביזיה הבינלאומית", לצרפה אל הכוחות הלוחמים בארץ, ונתן יד למפעל הרכש של הארגון. ד"ר אלכסנדר רפאלי נתמנה אחראי לארגון צוותי הטייסים ורכישת המטוסים וכן עשה בענייני כספים. ההחלטה הרשמית על פירוק "הליגה למען ארץ-ישראל חופשית" לא נתקבלה אלא ב-22 בספטמבר (י"ח אלול תש"ח), הוא יום פירוקו של "הגדוד הירושלמי" של האצ"ל. באותו יום נתכנסה בניו-יורק הנהלת ה"ליגה" בהשתתפות 48 חברים, ביניהם אלכם וולף, קונרד ברקוביצ'י ושמואל דובינר, יו"ר הליגה בקנדה, שחזר לארצות-הברית לאחר ביקור בארץ, וכן מונרו פיין רב-החובל של "אלטלנה", שמסר דין-וחשבון על המאורעות הקשורים באוניה. יצחק בן-עמי הודיע רשמית על פירוק הארגון הצבאי הלאומי בירושלים, שילובו בצה"ל והקמתה של תנועת החרות מיסודו של הארגון. הוחלט על פירוק ה"ליגה" עד סוף השנה ובינתיים לאסוף כסף בשביל הקרן החדשה לשיקום לוחמי האצ"ל. ל-15 בנובמבר 1948 (י"ג חשוון תש"ט) או לתאריך סמוך לו ייקרא כינוס שלפניו תוגש המלצת הפירוק הסופי, ועד אז "יקים הוועד המנהל קרן-שיקום ללוחמים משוחררים של תנועת-ההתנגדות העברית כדי לאסוף כספים ולחלקם, בשיתוף עם גופים ציבוריים שיש להם עניין בכך, בישראל לטובת הלוחמים המשוחררים, ושאריהם השכולים, בשורות כוחות ההתנגדות ההירואיים של המחתרת הארצישראלית". מאחר שלא ניתן לקיים את הכינוס במועד וגם משום הוצאות כספיות ניכרות שהיו כרוכות בכך הוחלט בישיבת הוועד המנהל מן ה-18 בנובמבר (ט"ז חשוון) שהוועד מכריז על עצמו כ"ועדת-פירוק". זו הוסמכה לפרק את ה"ליגה" ולהעביר את כל כספיה ונכסיה לקרן-השיקום. באותה ישיבה הודיע הלל קוק, שהוא וחבריו הציעו לממשלת ישראל להעביר אליהם את בית "הוועד העברי לשחרור האומה" שבוושינגטון ("השגרירות העברית") שישמש משכן לנציגות הדיפלומטית של המדינה החדשה בבירת ארצות-הברית ושההצעה נתונה עכשיו בעיון. "ברצוני להזכירך," אמר קוק לאליהו אילת, נציגה הראשון של ישראל בוושינגטון, שאליו הופנה בעניין זה, "שכאשר קיימתי בבנין זה ב-1944 את מסיבת העיתונאים הראשונה של ה"ליגה" הכרזתי באזני כמאה עיתונאים: הנכם נמצאים בבניין שתוך שנים מעטות יהיה בנינה של צירות ארץ-ישראל החפשית". ואולם ההצעה לא נתקבלה. שלטונות ישראל הודיעו ש"הם יקבלו זאת רק בתור 'נכס דלא ניידי' ושהם ימכרו את הבית" (יצחק בן-עמי). לכך לא באה הסכמה ובסופו של דבר נמכר הבית לשגרירות פקיסטן (10.10.50 - כ"ט תשרי תשי"א). ב-17.12.48 (ט"ו כסלו תש"ט) - יצא גיליונו האחרון של הבטאון "אנסוור". ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |