"שיבה אל המקור"
ה"ועד", שרוב חבריו כבר עשו אותו זמן במדינת ישראל או בירושלים, הכריז על פירוקו על אדמת הארץ שממנה יצאו כעשור שנים קודם לכן בשליחות ארגונם. במברק מן ה-28 בספטמבר (כ"ד אלול תש"ח), ששיגרו אל חבריהם בוושינגטון, הם הודיעו להם: "העיתונות הודיעה היום על פיזור הועד' מאחר שהמטרה - עצמאות, שחרור מעול הכובש - הושגה. מדיניות הוועד והמחתרת אומצה בצעד של הכרזת המדינה. הוועד מדגיש את הצורך בבחירות מידיות ובאחדות כדי לעמוד נגד הברית האנגלית-ערבית." על דרכם לעתיד לבוא הכריזו במסיבת עיתונאים שכינסו ב-15 באוקטובר (י"ב תשרי תש"ט) במלון קטה דן שבתל-אביב, והשתתפו בה רוב חברי ה"וועד": אריה בן-אליעזר, הלל קוק, ירמיהו הלפרן, ערי ז'בוטינסקי ושמואל מרלין.
במסיבה נסקרה מסכת פעולתה של משלחת האצ"ל בארצות-הברית במשימותיה השונות, וכן נמסר על כיוון ההמשך הפוליטי של חבריה: "אף-על-פי שהוועד, כגוף ציבורי, מפסיק קיומו בלא שיצטרף לאחת המפלגות או התנועות המדיניות, אנו מבקשים להדגיש את העובדה שהרוב הגדול בחברי הוועד הגיעו למסקנה שייטיבו לשרת את העם על-ידי שיבה אל המקור שממנו באו, לאמור: תנועת השחרור העברית בארץ-ישראל, המתארגנת כעת בצורה של תנועה דמוקרטית חדשה הידועה בשם 'תנועת החרות' הממשיכה לשאת את דגל החופש לעם, לארץ ולאזרחיה. ואמנם הצטרפו רובם ל"תנועת החרות" מיסודו של האצ"ל. הלל קוק, שמואל מרלין, אריה בן-אליעזר וערי ז'בוטינסקי גם היו בין 14 חברי הכנסת הראשונה שנבחרו מטעמה של תנועה זו.

ביבליוגרפיה
א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951.
ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966.
ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980.
ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970.
ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה