חטיבה 310 היא מן הוותיקות בצה"ל. היא הוקמה בסערת מלחמת העצמאות - 1948 , בתחילה ל"חטיבת עציוני " אשר הייתה אחת מששת חטיבות החי"ר הראשונות בצה"ל. מפקדה הראשון של החטיבה היה מפקד מחוז ירושלים במלחמת השחרור - דויד שאלתיאל ז"ל. בין מפקדיה הראשונים של החטיבה היו משה דיין ז"ל וחיים הרצוג. החטיבה כללה גדודי חי"ר וגדודי חי"מ (חיל השומר שהוסב היום לחיל השדה). אופייה המיוחד התבטא בכך שרוב חייליה ומפקדיה היו בני ירושלים ותושביה. תפקידה הראשון במעלה כחי"ר היה לשמור ולפקח על ה-קו העירוני, קו גבול שחצה את ירושלים. התפקיד היה מורכב ומסובך. קו הגבול התפתל מסביב לירושלים מגבול הפרוזדור ליד קריית ענבים ונבי סמואל ומשם אל תוך העיר משכונת סנהדריה בצפון עד לאבו טור ובית צפאפא בדרום. הגבול עבר ממש בתוך רחובות ובתים לאורך רחוב שמואל הנביא ועד לשער מנדלבאום ומשם לתוך שכונת מוסררה, לחצר מנזר נוטר דאם ולאורל חומת ירושלים העתיקה עד להר ציון ולקיבוץ רמת רחל. הר הצופים היה מובלעת ישראלית מנותקת מהעיר וגם הוא היה בפיקוד החטיבה. בדומה לכך פקדה החטיבה גם על שטח מפורז סביב ארמון הנציב. תפקיד חשוב נועד לחטיבה בימי פעולות התגמול של שנות ה-50 וה-60 כאשר מבין חייליה ומפקדיה צמחה יחידת העילית 101 המפורסמת בפיקודו של אריאל שרון. ב-1967 - במלחמת ששת הימים לא הייתה למדינת ישראל ולצה"ל כל כוונה לתקוף את הצבא הירדני, וביום המלחמה הראשון, לאחר שחיילים ירדנים נכנסו לתחום המפורז של ארמון הנציב, השתלבה החטיבה במערכה הכוללת של הגדה המערבית. החטיבה פעלה בכל גזרות העיר, מצפון על גדוד 68 של החטיבה יחד עם יחידות השריון - "הראל" על מוצב שיח' עבד אל עזיז, שמצפון מבשרת ירושלים, והמשיך משם לעבר הכפרים בידו, נבי סמואל ועד לבית חנניה שבכביש רמאללה. גדוד 181 ויחידת הסיור החטיבתית כבשו את אזור ארמון הנציב, מוצב ה"נקניק" ומוצב " צור בכך" (ה"פעמון") שליד רמת רחל. גדוד 163 פרץ מאבו טור לכיוון הער העתיקה אל תוכה כשהוא מצטרף לצנחנים שפרצו מאזור גבעת התחמושת ושער מנדלבאום להר הזיתים ומשם לשער האריות. אופייה המיוחד של מפקדיה וחייליה אפשר לה לבצע חלק מכריע של פעולות הקרב בכל גישות העיר. ביום השלישי לשבוע, אחרי חיילי החטיבה לקחו חלק בפריצה לכותל המערבי התארגנה החטיבה תוך שעות אחדות לביצוע מקיף של הפריצה דרומה לעבר הר חברון . יחידות השתלטו על כל השטח שמבית - לחם דרומה עד גוש עציון, חברון ודרום ההר לעבר באר שבע וערד. לחטיבה באותם הימים היה מבנה רב היקף של יחידות חי"ר וחי"ש בצירוף יחידות עזר רבות ובתולדות צה"ל הייתה זו לא רק אחת החטיבות הגדולות ביותר, אלא גם הראשונה שפעלה במתכונת דומה לפעולת אוגדה. בקרבות ששת הימים ספגה החטיבה אבדות כבדות ומפקדים - רובם בני העיר והבכיר בניהם סא"ל מיכאל פייקס ז"ל שנהרג בכיבוש אבו טור. מספר גדול יחסית של חיילים ומפקדים בחטיבה זו זכו לציונים לשבח. אחרי המלחמה נקבעה החטיבה כאחראית לביטחון השוטף, תחילה בכל אזור יהודה עד חברון ואחר כך בגזרה הרחבה של ירושלים המאוחדת וסביבותיה שהחל מ-1968 פקדו אותה גלים של פעולות טרור וניסיונות חדירה של מחבלים ממזרח הירדן. גדודי החטיבה ויחידותיה השונות השתתפו במשך השנים הראשונות שאחרי 1967 באחזקת קו בקעת הירדן בו התנהלה מלחמת "התשה" ממושכת , וכשזו הסתיימה ב-1970 הועברו גדודי החטיבה לשרות בגבולות ההתשה ברמת הגולן , עמק הירדן, תעלת סואץ וגבול לבנון. מלחמת יום הכיפורים שהפתיעה מצאה את אחד מגדודי החטיבה - גדוד 68 במוצבים שלאורך הגזרה הצפונית של תעלת סואץ. הגדוד איבד תוך שעות ספורות עשרות מאנשיו, רבים נפלו בשבי ורק חלק מהאנשים פונו. הגדודים האחרים שמרו בראשית המלחמה על גבול הירדן ולקראת סופה הועברו לחזית התעלה לאוגדה בפיקודו של אריאל שרון. את ארבעת חודשי ההתשה של מלחמת יום הכיפורים עשתה החטיבה כולה ממערב לתעלת סואץ, בין אסמעליה ובין אזור הצליחה שמצפון לאגם המר. במסגרת ההתארגנות המחודשת של צה"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים חולקה החטיבה 16 בשתי יחידות חדשות. הראשונה בהן היא חטיבה 97 - חטיבתינו וחטיבת מחוז ירושלים. המטרה הייתה לפצל את החטיבה המחוזית ליחידות במסגרת האוגדות החדשות שהקים צה"ל. חלק נכבד מחיילי חטיבה 97 נותר אומנם מבני ירושלים ותושביה, אבל בהדרגה נוספו אליהם עוד חיילים מאזורים אחרים בארץ. בקיץ 1982, זמן קצר אחרי תחילת המלחמה בלבנון, גויסה החטיבה וחייליה לקחו חלק בפעולות בגזרה המזרחית והמרכזית. גם בימי השרות הללו מוצאים בחטיבה עדיין מעט חיילים שזוכרים ימיה הראשונים, וביחידות השונות ישנם בודדים שהשתתפו אפילו בהקמתה במלחמת השחרור, ולצידם צעירים רבים יוצאי יחידות מובחרות של הצבא הסדיר הממשיכים את דרכה הארוכה והמיוחדת של החטיבה. שם החטיבה שונה לחטיבה 310!!! |
