| הפירוק |
השנייה - "העברת העבודה כולה לפסים חדשים, חינוכיים". ב-12 בחודש (ח' אלול) נתקבלו מתל-אביב הוראות והנחיות, המבוססות כולן על ההנחה שאם תוותר ממשלת ישראל הזמנית על ירושלים אמנם ישוב "הגדוד הירושלמי" ויפעל שם כגוף עצמאי, אבל בתחומי המדינה היהודית תפעל התנועה המדינית החוקית בכפוף לחוקי המדינה. ואילו "הארגון בגולה חייב להמשיך ולהתקיים על בסיס קווי שלד. מציעים לערוך גישושים אם ייתכן שיתוף פעולה עם ה"הגנה' (בגולה) ליצירת בסיס אחיד לחבלות בציוד ערבי... כל ציוד הנמצא כרגע בידי הארגון בגולה יש למסרו, אם אפשר, ל"הגנה" בתנאים הנוחים ביותר. הצוותים המוחזקים עתה לטיפול בציוד, כגון המטוסים, יש לפזר מיד". בהתאם להנחיות, על פאגלין לחזור לארץ בזמן קצר וכן יחזרו, ראובן פרנקו, דוד ניב ויעקב רטושניק. א. בן-אליעזר, השוהה בארץ, יישאר בה "ויעסוק בענייני תנועת החרות". הוראות והנחיות אלה לא היו לרוחם של אנשי "המטה" בפריס, שסברו כי אין די בביצורו של עורף מדיני ל"תנועת החרות" בארצות הגולה, ועוד יהא מקום וצורך בפעילות מזוינת. "יתכן," כותב תבין לבגין ב-20 בספטמבר (ט"ז אלול), "ובארץ אין אפשרות לפעול. אולם אין זה אומר שיש לבטל פעולות בשטחים שאפשר לבצען. פליטי קפריסין טרם הועלו ארצה... גבולות המדינה נוטים לצמצום ולא להרחבה, ובנטייה זו יש להילחם, ולא רק בדרכי הצה"ר, כי אלה מעולם לא קבעו עובדות." תבין גם מביא כדוגמה את ה"הגנה" בחוץ-לארץ הממשיכה עדיין בקיומה ובפעילותה. ב-5 באוקטובר (ב' תשרי) הוא כותב לחבריו בתל-אביב: "הש"ד" ממשיך את קיומו בגולה בתור גוף צבאי ועצמאי ויעסוק בארגון אנשים, הדרכתם, באוסף הברזל ובעליה, בנפרד ממוסדות ממשלתיים ישראליים הפועלים בחוץ-לארץ". ואולם חברי המפקדה, ובראשם מנחם בגין, היו נחרצים בהחלטתם למנוע מן "המטה לגולה" כל פעילות מזוינת. ב-16 באוקטובר (י"ג תשרי) מגיע לפריס אריה בן-אליעזר לפגישה עם חברי המטה ועמו הוראות להקים בכל מדינה שבה אפשר חוג ידידי 'תנועת החרות', לערוך כינוסים ארציים של בית"ר שיצהירו על אהדתם לתנועה, להקים מסגרת מרכזית לניהול פעולות בית"ר בגולה, לארגן מגבית למען משפחות החללים והנכים ולהעביר ארצה את כל הרזרבה הכספית שעדיין נותרה בגולה למימון הבחירות לכנסת. הוראות אלה חיזק מנחם בגין בישיבה שקיים עם המטה ב-24 בדצמבר (כ"ב כסלו) בפריס, שבה עשה ימים אחדים בדרכו חזרה מביקורו בארצות-הברית. שבועיים לאחר-מכן, ב-12 בינואר 1949 (י"א טבת תש"ט), הוציא ה"מטה" פקודת-יום אחרונה "לכל חיילי האצ"ל ומפקדיו בגולה", חתומה על-ידי "גונדר אליעזר", הוא יעקב תבין. "כל חיילי המעמד ומפקדיו שהתגייסו ומשרתים בתפוצות חייבים לעלות בהקדם לארץ-ישראל ולהתייצב לשירות העם. מפקדי הסניפים הארציים חייבים לדאוג לכך, שעליית חברינו, במסגרת העלייה והגיוס הכלליים, תהיה סדירה והולמת את שאיפת כולנו - לעלות ולהגשים. תנועת החרות במולדת, התנועה המדינית שנוסדה על-ידי הארגון הצבאי הלאומי, תקלוט בקרבה את כל חניכי המעמד בגולה. נציגי תנועת החרות בגולה יושיטו את כל העזרה שביכולתם - להחשת עליית חברינו ארצה". ביבליוגרפיה א. בגין מנחם, המרד, תל-אביב, 1951. ב. כץ שמעון, יום האש, תל-אביב, 1966. ג. ניב דוד, מערכות הארגון הצבאי הלאומי (חלק ששי), במלחמה גלויה, תל-אביב, 1980. ד. שחן אביגדור, כנפי נצחון, תל-אביב, 1970. ה. תבין אלי, החזית השנייה, תל-אביב, 1973. |