סיפור חיים

צבא

באוקטובר 9991, כ- 9 חודשים לאחר ששרת כמ"פ מפקדה,
יצא לקורס מ"פ מפקדה וסיימו בהצלחה.
במהלך הקורס המשיך לפקד על פלוגת המפקדה
ופיקח בשלט רחוק על ניהולה ותפקודה התקין גם בהעדרו.
בהקשר לכך אמר לירון לסבו: "סבא,
מפקד טוב נמדד בזה שגם כשהוא איננו הפלוגה מתפקדת כרגיל"
ולירון היה גאה בעצמו ובחייליו על שעמדו במשימה.
במכתב לסיגל כתב: "כל כך מוזר לי לבוא ולהסתכל מהצד על
עבודת הגננים ולא להיות חלק מזה- בודקים מבחנים,
ממלאים תיקי צוער, ישיבות עד מאוחר, יום חמישי לא ישנים,
כל הבלגאן שאת מכירה. יצא לי לחשוב על זה שאם אני אשתחרר
אחרי התפקיד הנוכחי, זה אומר שהמסלול האחרון שגיננתי
היה בעצם הפעם האחרונה שלי על טנק- את קולטת?!
בסוף אני בטוח אסכם את תקופת השירות שלי כתקופה
יפה ואין לי ספק שאני אתגעגע למכונה ה"מסריחה" הזאת".
געגועיו לעבודת השטח ושיקולים נוספים הביאו אותו להמשיך
בשרות הקבע וכשסיים תפקידו כמ"פ מפקדה בשיזפון יצא
לקורס מפקדי פלוגות (מפ"ים). מיולי 0002 - פברואר 1002 תיפקד
כמפקד פלוגת צמ"פ בחטיבה 7, גדוד 77.
לקראת סיום מחזור הצמ"פ השני עליו פיקד,
יצאה הפלוגה לניווטים באיזור רמות מנשה. ב- 10.2.1,
יומו האחרון של התרגיל, החלו לירון ושני אנשי סגל נוספים
לטפס בג'יפ הסופה על אחת הגבעות על מנת לתצפת על כל צוותי הניווט,
במהלך הטיפוס החלו להתדרדר ונפלו לתהום בגובה של כ- 9 מטרים.
לירון נפצע באורח אנוש, הובהל לביה"ח רמב"ם בחיפה
וב-04:12 נפטר מפצעיו. שני אנשי הסגל האחרים נפצעו באורח בינוני,
פונו לביה"ח ולאחר טיפול חזרו לבתיהם בשלום.
בתפקידו האחרון, לדברי מפקדיו, הפגין לירון מנהיגות,
מקצועיות, ויסודיות ובלט באחריות שנטל על עצמו בכל אשר עשה.
על כך היה מועמד, פעם נוספת, להיות מפקד הפלוגה המצטיין של החטיבה,
כאחד ממצטייני הרמטכ"ל ביום העצמאות 1002.
עם סיום תפקידו כמ"פ צמ"פ אמור היה לפקד על פלוגה מבצעית
ובכך להגשים את שאיפתו ולבצע לראשונה בשרותו הצבאי תפקיד מבצעי.
לאחר לבטים רבים לירון ראה עצמו ממשיך בשרות הקבע
והצטרף לתוכנית "אופק", כך שמיד בסיום השרות המבצעי
אמור היה לצאת ללימודי תואר ראשון.
בהחלטה זו ויתר לירון על חלומו ללמוד רפואה בתחום
האונקולוגיה ולתת מזור לילדים החולים במחלת הסרטן.
לירון הוגדר ע"י מפקדיו כ"מפקד וקצין מקצוען,
איש חיות ורוח שהיווה מודל להערצה ולחיקוי".
לירון עמל עד השעות הקטנות של הלילה לביצוע משימותיו בשלמות,
דאג והיה קשוב לחייליו כאב לילדיו ויצא מגדרו
על מנת לתת מענה ראוי לבעיותיהם.
ידע לסחוף אותם אחריו ולרכוש את אמונם בו,
כך שמילאו את המוטל עליהם במלוא המוטיבציה,
ההערצה ויראת הכבוד. עבורם היה תמיד דמות מוערכת שאפשר
ללמוד ממנה וכל אחד לקח עמו חלקיק מאופיו של לירון.
יכולת לדעת מי חייליו כי בכל אחד מהם היה טבוע משהו מלירון,
אם בכך שחיקו את סגנון הדיבור השנון והייחודי כל כך שלו


לירון ואמו שושנה	שירים שכתב	דברים לזכרו	אלבום תמונות
צור קשר	הדלקת נר	סיפור מותו	תעודות