חטיבה 576 ''יפתח''
למאגר התמונות

לידתה של החטיבה
מלחמת העצמאות
מבצע ''יפתח''
מבצע קדש
מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים


חטיבת יפתח, מחטיבות צה"ל שהוקמו במלחמת העצמאות (1948), נבנתה מגדוד הפלמ"ח הראשון (העמק), השלישי (הגליל), והשני (מחטיבת הנגב), ונשלחה באפריל 1948, בפיקודו של מפקד הפלמ"ח יגאל אלון, להשתלט על מרחב תל חי ולהתארגן לקראת הפלישה הצפויה של צבאות סוריה ולבנון. החטיבה נכנסה לקרב ביום הראשון של המלחמה ולחמה, בכל החזיתות, כמעט עד ליומה האחרון.
ראשי תיבות המפקד יגאל פייקוביץ והמקום תל- חי, היו לשם המבצע הראשון של הכח ומכאן גם שמה של החטיבה. (סמל החטיבה נלקח מסמל הפלמ"ח). החטיבה מנתה כאלפיים איש, כשליש מהם בנות, רובם מתוך "ההכשרות המגוייסות" של הפלמ"ח.
בראשית מלחמת השחרור לחמה החטיבה בבלאד א-שייך, בסעסע (14.2.28), השמידה את שיירת התגבורת הערבית לחיפה (17.3.48) והשתתפה בקרבות משמר העמק (4.4.48).
במבצע יפתח נכשבו ביריה ועין זיתון והוסר המצור על צפת (28.4.48) והר כנען (12.5.48). כוחות מגדוד הגליל הקיזו דם רב בכיבוש משטרת נבי יהושע (17.5.48), כבשו את מלכיה, כדי לחסום את נתיב הפלישה מהלבנון, טיהרו את איזור החולה ופוצצו את גשר הליטני ומחסני תחמושת של הצבא הסורי. בשלב זה עבר הפיקוד על החטיבה לידי מולה כהן. בתום מבצע יפתח, נקרא הגדוד למחנה צריפין להתארגנות כחטיבה.
בתחילת יוני 48, במסגרת מבצע דני, כבשה החטיבה את הכפר אל כאוכב, השתתפה בקרבות לטרון ולחמה בגזר, כבשה את הכפרים שממזרח ללוד ופרצה לעיר לוד בעקבות גדוד הקומנדו 89 של משה דיין.
בפרוזדור ירושלים, במבצע יורם, החזיקו חיילי החטיבה משלטים, אבטחו את דרך בורמה והופעלו נגד האצ"ל בפרשת "אלטלנה". אחרי ההפוגה השנייה הורדה החטיבה לנגב, לאבטח את קו המים ולבלום את המתקפה המצרית מכיון חברון. במבצע יואב נעצה החטיבה את טריז בית חנון בעורף האויב המצרי על חוף הים, בין אשקלון לעזה וחסמה את אפשרויות הנסיגה של המצרים הנצורים במתחם "כיס פלוג'ה".
אחרי המלחמה, במסגרת פירוק הפלמ"ח, פורקה החטיבה והפכה לחטיבת מילואים. עם השחרור הקימו חיילי יפתח משקי ספר (ביניהם גם קיבוץ יפתח).
החטיבה מילאה תפקידי הגנה מרחבית וביטחון שוטף. צורת ארגון זו, בה הופקדה חטיבת מילואים על מחוז ממחוזות המדינה, נמשכה עד 1953. אז שוחררה החטיבה מאחריות למרחב מחוזי, התארגנה מחדש והפכה לחטיבת חי"ר. בשנת 1954 מנתה החטיבה חמישה גדודי רגלים וגדוד מרגמות.
באוקטובר 1956 גויסה החטיבה לקראת שילובה במבצע קדש. גדוד ב' סופח לחטיבת שיריון מילואים, כחי"ר ממונע והשתתף בביתורו ושחיקתו של מיתחם אום כתף. גדוד ג' סופח לחטיבת רגלים משוריין בזחל"מים אשר פרצה אל העיר עזה. הטנקים איבטחו וגדוד הרגלים פתח בטיהור שיטתי של העיר. גדוד א', באוטובוסים, תפס את המוצבים שלאורך הציר העוקף את עזה ממזרח ואת גבעת "עלי מונטר". במסע קרב נכבשה גם חאן יונס. 26 שעות לאחר חציית הגבול היתה רצועת עזה כולה בידי חטיבת יפתח.
במלחמת ששת הימים, ב-5 ביוני 1967, הוטלה החטיבה למערכת, ושוב לרצועת עזה. זהו שטח קטן , רצועה שאורכ ה 40 ק"מ ברוחב של ק"מ אחדים, אשר "אוכלס" בחיילים סדירים של הדיוויזיה הפלשתינאית בפיקוד מצרי, נחפר ובוצר ברשת עניפה של מוצבים אשר אוישו בכוחות לא סדירים, בפיקודו של שוקיירי, מצויידים בנשק שצלפו על כוחות צה"ל מתוך שטחים שנכבשו לכאורה.
כיבוש הרצועה הוטל על שני כוחות, חטיבת יפתח וגדוד צנחנים על זחל"מים שתוגבר בטנקים. יחד עם אוגדת ישראל טל, שפרצה לכיוון חאן-יונס, פרץ חלק מהכח צפונה, כשחטיבת יפתח נאחזת בפאתי חאן יונס ואילו הצנחנים והטנקים נעו צפונה לכיוון עזה. חלק אחר של החטיבה תקף מכיוון נחל עוז למבואותיה המזרחיים של עזה ובקרב הבקעה הקשה כבש אותה, למעט כיס "עלי מונטר" שנכבש ביום הלחימה השני ע"י גדוד צנחנים בפיקודו של צבי בר. בבוקר היום השלישי ללחימה, נכבש גם מרכז העיירה חאן יונס ופסקה ההתנגדות המאורגנת של האויב ברצועת עזה. אחרי מלחמת ששת הימים, הפכה החטיבה לממוכנת וכללה גדוד טנקים שרמן, שני גדודי חרמ"ש וגדוד סיור.
במלחמת ההתשה השתתפה החטיבה באבטחת קו התעלה.
כשפרצה מלחמת יום הכיפורים מנתה החטיבה כ-50 טנקים, חלקם לא תקינים, זחל"מים, ג'יפים ואמבולנסים, חלקם נעדרי מערכות קשר. החטיבה הוצבה באוגדתו של קלמן מגן שהוקמה בחיפזון במרחב בלוזה, בקטע הצפוני של התעלה. משימתה הראשונה של החטיבה הייתה ליצור "קו בלימה" מול קנטרה.
ביום הקרב הראשון ניהלה החטיבה קרבות שיריון והשמידה 38 טנקי אוייב. קו הבלימה נתפס ויוצב. ביום השני השמידה החטיבה 5 טנקים מצריים ולקחה בשבי טייס מצרי שמטוסו הופל מעליה. ב-11 באוקטובר, לאחר שהמצרים תקפו את אחד התעוזים שבגזרת החטיבה, התפתח קרב במהלכו הושמדו 3 טנקי אוייב. כוח חרמ"ש נתקל בקומנדו מצרי חמוש בנשק נ"ט והתפתח מרדף בו נהרגו 54 חיילים מצריים. ב-14 באוקטובר, ניטש הקרב הקשה ביותר שניהלה החטיבה. בחיפוי הרעשה ארטילרית, פתחו טנקים מצריים מסוג טי - 62 בהסתערות. מפקד החטיבה הניח לאוייב להתקדם עד לטווח של 800 מ' ואז, במטח אש ראשון, פגעו השרמנים ב9 טנקים מצריים. עד תום יום הקרב הושמדו עוד 33 טנקי אוייב. ב-17 באוקטובר, ביימה החטיבה התקפה לאורך הגזרה. רשת הקשר העבירה דיווחים כוזבים על כיבוש יעדים מצריים. הארטילריה המצרית מיהרה להגיב באש על היעדים המצריים שלא נכבשו כלל ועיקר.