פעילות הגנתית
למאגר התמונות

ההתקפה על "שכונת התקווה"
בחיפה ובצפת
עם מגיני ירושלים
מבצעי פשיטה התקפיים
כיבוש חיפה
משמר הירדן
בצד תהליך המעבר מארגון-מחתרת לחיל סדיר נדרשה, מיד לאחר פרוץ המהומות בראשית דצמבר, גם הסתגלות לתפקידי הגנה על הנפש והרכוש. האצ"ל לא ידע תפקידים אלה מאז ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, כשהעסיק בכך חלק הארי מכוח-האדם שלו. גם עתה, כבימים ההם, לא ראה סתירה בין הצורך בהגנה כפשוטה לבין הצורך בהתקפה יזומה, אם. כ"הגנה הטובה ביותר" ואם כאסטרטגיה ביטחונית ומדינית כוללת. בשידור מן ה-11.1.48 (כ"ט טבת תש"ח) ב"קול ציון הלוחמת" הכריז: "אנחנו בעד פעולות התקפה, אבל אין גם לזלזל בתפקידי הגנה. בתנאים הקיימים הכרחית גם הגנה מקומית." היערכות הארגון לתפקידי ההגנה הייתה מזורזת ביותר, מכורח המאורעות המתפשטים במהירות רבה, וראשיתה הייתה בעיקר במקומות-הישוב הגדולים: "הוא החל להקים עמדות-מגן משלו באזורים שבהם היה מספר חבריו רב יחסית, והם אזורי תל-אביב, ירושלים וכמה מן המושבות הגדולות". בתל-אביב, רמת-גן ובני-ברק נכונו קשרים בענייני הגנה בין האצ"ל לבין ה"הגנה" באמצעותם של ראשי העיריות או המועצות המקומיות, שהיו חברי "הגנה" אבל, בתוקף תפקידם, לא הפלו בין ארגון לארגון.
כך, למשל, סיפק אברהם קריניצי, ראש מועצת רמת-גן, מזון ודלק לעמדות-המגן של שני הארגונים. בפתח-תקוה קיבל האצ"ל על עצמו את השמירה על עמדה בשכונת "שעריה", דרומית-מזרחית לעיר. למשה נחשון (אטינגר) זכור, ש"גם ביום הוחזקה העמדה על-ידי כוח של 10 אנשים להגנה על פתח-תקוה מכיוון כביש וילהלמה-יהודיה, תוך תיאום עם ה"הגנה" ולח"י, שאף הם החזיקו עמדות באותה סביבה". וכן מעיד נחשון ש"אנשי הארגון השתתפו באותו זמן בשמירה במסגרת ה'הגנה' כתושבי הפרברים". חברי האצ"ל מצאו עצמם בעמדות משלהם גם בשאר ערי הארץ - חיפה, צפת וטבריה - וכן במושבות קטנות יותר כגון: משמר-הירדן, באר-טוביה וכיו"ב. זאת, בנוסף להשתתפות האישית במסגרת ההגנה המקומית, שאינה קשורה בארגון מן הארגונים הארציים המזוינים, ואף במסגרת ארגון ה"הגנה" .
התפרסות גדולה במיוחד הייתה בגבולות תל-אביב: "עמדות הארגון הצבאי הלאומי השתרעו בשרשרת לאורך כל הגבולות: בגבול מנשיה, בכרם התימנים, בשכונת שפירא, בשכונת התקווה. בכל מקום הוקמה עמדה ראשית ששימשה לא רק כמטה-פיקוד- של הגזרה, אלא גם כבסיס-אימונים, ולידה הוקמו עמדות-משנה". היו מקומות, שבסמוך להם קיים" גם ה"הגנה" עמדות משלה, וקרבה זו גרמה לפעמים חיכוכים בין מפקדים. ואולם על-פי רוב נבעו החיכוכים, במקומות שאירעו, דווקא "מלמעלה", מכוח התפיסה המקובלת בהנהגת ה"הגנה" שאין מקום לפעילותם, ואף לקיומם, של ארגונים מזוינים זולתה בישוב העברי.
עם זאת שבה והתבלטה עתה תופעה, שעוררה בשורות ביטויי צער ותרעומת כבימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט: העלמת חלקן בהגנת הישוב. "שופרות התעמולה של 'המוסדות'," קובל שידור האצ"ל מן ה-11.1.48 (כ"ט טבת תש"ח), "מעלימים את חלקנו בהגנה זו. על הגנת תל-אביב נפלו כבר שלושה אחים שלנו, האם מסרו להם ה'מוסדות' כבוד כשם שאנו מסרנו כבוד לחללי ה'הגנה'? 'צלפים' ערבים לרוב הורדו על-ידי הקלעים המאומנים שלנו - האם סופר על כך בביולטין של ה'הגנה'? " ואולם כנגד זה מציין השידור את מידת ההבנה ושיתוף-הפעולה בין מפקדים בשטח משני המחנות ומביא לדוגמה את העמידה המשותפת בהגנת הרובע היהודי בירושלים העתיקה: "שם עומדות יחידות-קרב שלנו מראשית המאורעות.
שם ישנו שיתוף מלחמתי, אפשר לומר לבבי, בין מפקד היהגנה' לבין המפקד שלנו. שם עומדים כל לוחמי העם על משמרת קודשיו הנצחיים הודפים התקפות; אף עוברים להתקפות-נגד מקומיות." מעמד-הדברים ברובע היהודי היה דוגמה בולטת לאפשרות של שיתוף ואחוות-לוחמים בלא הזדקקות למערכת-יחסים של מטילי-מרות ומקבלי-מרות, וכך היה עד לרגעיו האחרונים של הרובע לאחר שישה שבועות של פעולה נפרדת מאז תחילת המהומות הושג בין שני הצדדים הסכם ש"לפיו השתלבו אנשי האצ"ל כיחידה עצמאית במסגרת הגנת האזור. נמסרו להם כמה עמדות וכך סולקה הכפילות של עמדות סמוכות מדי של שני הארגונים.

הדפסה | שלח לחבר
חזרה